נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
בכל פעם בה הולך מן העולם מנהיג בעל שיעור קומה, שחייו ופועלו השפיעו על החברה בה אנו חיים, שולח משרד החינוך למנהלי בתי הספר אסופת מערכי הוראה וזיכרון שתפקידם לסייע בהצגת סיפור חייו, פועלו ומורשתו בפני התלמידים. למערכי הוראה אלו בראש ובראשונה תפקיד פדגוגי, ומטרתם העיקרית הנה הצגתם בפני תלמידי ישראל, כחלק מתהליך עיצוב וגיבוש הזיכרון הלאומי ופיתוח יכולת החשיבה והניתוח הפוליטיים.
בדרך כלל, כשמדובר במנהיגים מן השורה הראשונה, האסופה נשלחת ישירות מאת מנכ"ל משרד החינוך או אפילו מאת שר החינוך עצמו, בצירוף מילות הספד אישי לזכרו. במטרה להשפיע באופן מרבי על סדר היום והשיח בבתי הספר, נוהג משרד החינוך לשלוח את החומרים בסמוך ככל הניתן למועד פטירתו של המנהיג, בצירוף הנחיה להקדיש פרק זמן מוגדר במערכת השעות לעיסוק בנושא. התנהלות זו, הונהגה ברגעי הדממה לאחר לכתם של מנהיגים רבים, כמו בעת לכתו של שר החינוך לשעבר זבולון המר ז"ל, ראש הממשלה המנוח אריאל שרון ז"ל, נשיא המדינה יצחק נבון ז"ל ועוד. באופן מעט תמוה, מאז לכתו של שר החינוך לשעבר, יוסי שריד ז"ל, טרם נשלחה אסופת המערכים המתייחסים לחייו, לפועלו ולתרומתו של שריד לחברה בה אנו חיים.
לאחר פטירתו של שריד אני בחרתי לפתוח את שבוע הלימודים בבית הספר אותו אני מנהל בהצגת דמותו ופועלו של שר החינוך לשעבר יוסי שריד ז"ל, והחוויה כולה הייתה מאתגרת ומעצימה. ההפתעה על פניהם של תלמידיי הייתה אותנטית כשגילו כי לפני לא מעט שנים, כיהן בממשלתנו שר חינוך מטעם מפלגת מרצ.
יכולתם של תלמידנו המתבגרים להבין את המנעד הפוליטי הרגיש של החברה בה אנו חיים הכרחית להבנתי בעיצוב תפיסתם כאזרחים פעילים המסוגלים להשפיע ולעצב את החברה בה הם חיים. הבחירה להעלות על סדר היום בכיתות בהן אנו מלמדים נושאים אקטואליים המתכתבים עם תכנים ותפיסות עולם פוליטיות, מהווה אתגר חינוכי-הוראתי ראשון במעלה. מורים רבים נמנעים מעיסוק בנושאים אקטואליים ובסוגיות המתקשרות בעמדות פוליטיות מחשש אמיתי מפני "אזור הדמדומים" הלא נודע, ממנו עדיף להימנע ונמנעים מעיסוק מעמיק בכל מה שנגוע בפוליטי. אך בכך הם מצמצמים את התהליך החינוכי-ערכי לו זוכים תלמידיהם.
חוקר החינוך החשוב, צבי לם ז"ל, הגדיר היטב במאמרו "חינוך פוליטי וחינוך אידאולוגי - הבחנות" את ההבחנות בין חינוך אידיאולוגי לחינוך פוליטי. עיקרו של החינוך האידאולוגי על-פי לם מתממש כאשר בוחר המחנך לעשות שימוש בתוכני החיים הפוליטיים האקטואליים ובתכנים של תכניות הלימודים לצורך גיוס תמיכתו של התלמיד בעמדה פוליטית מסוימת, אשר נתפסת בעיניו כעדיפה. מטבע הדברים, פעולה מסוג זה נאסרה על-ידי חוזר מנכ"ל ויש להימנע ממנה: "על עובד ההוראה, כמי שאמון ומופקד על תלמידים, להיראות בציבור נטול פניות, לרבות פניות פרטיות, ניטרלי ואובייקטיבי ככל האפשר. עליו לנהוג איפוק וסובלנות, ולא לבכר ולעודד עמדה פוליטית כזו או אחרת על רעותה."
מערכת החינוך מבקשת לחנך את תלמידיה להיות אזרחים מעורבים ופעילים, שומרי חוק, בעלי מוסר ומידות, בעלי חוש ביקורתי, המשרתים את המדינה נאמנה. המחנכים אמונים על ההכשרה החינוכית והלימודים של התלמידים, ולאמירותיהם ולהתנהגותם של עובדי ההוראה תיתכן השפעה רבה על תחושותיהם ועל דעותיהם של התלמידים. ולאור זאת ככל הנראה, עולה הצורך החינוכי העמוק לעסוק גם בתחום הפוליטי. יחד עם זאת, המציאות המורכבת, יכולת ההשפעה הגדולה של המורה והרגישות של התחומים הפוליטיים, הם שמעלים את חששם של מורים רבים לעסוק בתחום זה בשיעוריהם. אולם חשוב לזכור כי לצד החינוך האידיאולוגי ממנו עלינו להימנע עת אנו באים לחנך את תלמידנו, חשוב שנמצא את התנאים לעסוק דווקא בחינוך הפוליטי.
החינוך הפוליטי, כפי שהגדיר היטב צבי לם, הוא הפעילות המתבצעת בבית הספר באמצעות התכנים של תכניות הלימודים המקובלות או באמצעות תכנים אקטואליים של הפוליטיקה הלאומית והבינלאומית, שמטרתה פיתוח כישוריו האינטלקטואליים ורגישותו המוסרית של התלמיד לצורך הפעלתם במצבים המזמינים נקיטת עמדות בעניינים פוליטיים. לפי פירוש זה, אין מטרות החינוך הפוליטי שונות מכל עיסוקיו האחרים של בית הספר או של כל המסגרות האחרות של החינוך הפורמלי, כשאת אלה מנחה תפיסת חינוך המכוונת לטיפוח האוטונומיה האינטלקטואלית והמוסרית של התלמיד. נראה כי רבים מאנשי החינוך נמנעים מכניסה לאזור השיח הפוליטי שעשוי לגלוש למקומות העלולים להיתפס כניסיון לייצר העדפה אידאולוגיית. אולם, אנו חיים ומחנכים במציאות המזמנת לנו באופן יום-יומי תנאים אופטימליים לניצול האקטואלי והקונקרטי מחיינו ומחיי התלמידים לפיתוח החשיבה האוטונומית וניתוח התפיסות המוסריות של תלמידינו.
להבנתי, דווקא היום דמותו ה"שנויה במחלוקת" של שר החינוך לשעבר יוסי שריד יכולה לשמש בסיס פורה לשיח ולשיעור פוליטי שיכול לגעת במגוון גדול של תחומים משמעותיים. לדעתי, דווקא במציאות הישראלית הכל-כך שסועה ומקוטבת, חשוב להציג בפני התלמידים מגוון רחב של מנהיגים פוליטיים שתרמו להגשמת המפעל הציוני, כל אחד על פי השקפת עולמו הייחודית ודרכו הערכית. מנהיגים ראויים משני צידי המתרס הפוליטי. דמותו הייחודית של שר החינוך לשעבר יוסי שריד ז"ל, מאפשרת לנו לחדד את ההבדלים והגוונים הרבים המרכיבים את חברתנו, ולהעלות על נס את חשיבות יכולתנו לקבל את האחר ולכבד את השונה על אף עמדותיו ודעותיו. כך למשל, תלמידי נדהמו לשמוע כי דווקא שריד, שהיה בין ראשוני המתנגדים למלחמת לבנון - התנדב לשירות מילואים פעיל לליווי שיירות צבאיות בלבנון. לימים הסביר שריד, כי השתתף בלחימה בלבנון כחייל מילואים, בין השאר על מנת להוות דוגמא אישית כנגד תנועות הסרבנות לשירות הצבאי. דוגמא זו ממחישה היטב לתלמידינו, כיצד למרות המחלוקות, ניתן לנהל שיח מכבד ולהחזיק במטרה משותפת.
ואם נזקקנו לכך, הרי שבחירתו להוות דוגמא אישית בניגוד לדעותיו הפוליטיות, הינה עוד ראייה אחת מיני רבות לכך שהיה איש חינוך משכמו ומעלה.
יהי זכרו ברוך.
בתמונה: תלמידי רשת החינוך אנקורי. צילום: רונן קרוק.