קודם זכויות, אחר כך בגרויות

ביום שישי הקרוב, ה-20 בנובמבר 2015, נציין 26 שנים לאישור האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד. האמנה מהווה אבן דרך משמעותית בהצבת שיח זכויות הילד כנקודת התייחסות מחייבת בעשייה החינוכית, וחשוב שתהווה עבור המורים עוגן ערכי. התייחסות נכונה לאמנה תתרום ליצירת חברה הרואה את האחר וצרכיו, ונאבקת למען מימוש זכויותיהם של כל ילד וילדה.

האמנה מכתיבה: "כי חינוך הילד יכוון לפיתוח אישיות הילד וכישרונותיו ולהכנת הילד לחיי אחריות בחברה חופשית, ברוח הבנה, שלום, סובלנות, שוויון המינים וידידות בין כל העמים, קבוצות אתניות, לאומיות ודתיות." מה הם העקרונות והכלים העומדים לרשותנו, המורים, ליצירת התנאים הנדרשים, על מנת שתלמידנו יאמצו את הערכים ויקפידו בהתנהגותם על זכויות הזולת כפי שהן מנוסחות באמנה?

על מנת לבסס אצל תלמידנו תפיסות ערכיות של כבוד, הבנה, סובלנות ופלורליזם, אנו המורים מוכרחים להנחיל במעשינו ובהתנהגותנו דוגמה אישית הפורסת חזון חינוכי המהווה מודל לחיקוי. מורה המאמץ את זכויות התלמיד, כפי שהן מנוסחות באמנה כמצפן ערכי, המדייק את עבודתו החינוכית, יצליח לייצר חממה חינוכית המספקת את התנאים וסביבת הלמידה הטובים והבטוחים ביותר עבור תלמידיו.

תלמידים מגבשים ומעצבים את עולמם הערכי בתהליך של אימוץ דפוסי התנהגות המודגמים ע"י המבוגרים המשמעותיים הפועלים בסביבתם. על כן, שיח זכויות ודיאלוג אותנטי של תלמיד עם מורה, יתרום לגיבוש זהותו של התלמיד כאזרח פעיל המנחיל את אותם ערכים שספג בבית הספר חזרה לחברה ולקהילה.

יתר על כן, הרחבת שיח זכויות התלמיד כמוטיב מרכזי בדיאלוג החינוכי המתקיים בין המורה לתלמידיו, תוביל להעמקת תחושת המוגנות אצל התלמיד, ולחיזוק האמון והביטחון ביחסים הנרקמים בין המבוגר למתבגר.

ציוני הבגרויות ו"מדד הזכאות", שעל פיהם נמדדים בתי הספר ולעיתים גם התלמידים, הם ללא ספק מדדים חשובים ומשמעותיים. אולם, אקלים בית ספרי המקפיד לקיים שיח משמעותי אודות זכויות התלמידים, וממחיש בכך את ערכם הגבוה, את הכבוד והאהבה שאנו המורים רוחשים כלפיהם - הוא ללא ספק מדד חשוב בהרבה.

נראה כי בשנים האחרונות החברה הישראלית מצמצמת את שיח זכויות התלמיד, וגורמת בכך לפגיעה באמון וביחסים בין המבוגרים למתבגרים. אנו עדים לתופעות פסולות של חוסר סובלנות כלפי האחר, קושי מובנה בניהול דיאלוג אותנטי עם השונה, ניכור בין קבוצות שונות בחברה ותופעות קצה של בריונות ואלימות. דווקא מול תופעות אלו חשוב לי להזכיר כי מתבגרים שזוכים לחסות בצלם של מורים שהקפידו בהתנהגותם על מימוש זכויות התלמיד, יהפכו למבוגרים המכבדים את זולתם ומקפידים על זכויות האחר והשונה.

תפקידנו כמורים הוא לבנות ולחזק את הגשר המקשר בין עולמם של המתבגרים לעולם המבוגרים ולהביא בתהליך זה לאימוץ הערכים הנדרשים לטובת יצירת "חברת מופת" המקדשת את זכויות הילד ויוצרת סביבה חינוכית בטוחה עבור כלל התלמידים. נקודת המוצא האופרטיבית למימוש שאיפה זו חייבת להישען על תפקידו המהותי של המורה כשומר הסף לזכויותיהם של תלמידיו. הדגשת זכויות התלמיד וערכי הסובלנות על ידי מספרים הולכים וגדלים של מורים, תסייע לבתי הספר להעמיד את הפרט במרכז, להציב את ערך הסובלנות במרכז  העשייה החינוכית ולעודד תלמידים להתפתחות אישית בהתאם לשאיפותיהם נטייתם ורצונותיהם. מסגרת חינוכית שאינה מעודדת ערכים חשובים אלו, תורמת להעמקת השסעים בחברה, ומצמיחה צעירים שאינם מסוגלים להתמודד עם כללי התנהגות חברתיים מוסכמים בין  חלקיה השונים של החברה.

היום, 26 שנים לאישור האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, המורים נדרשים לאמץ את העקרונות וקווי היסוד של האמנה, וכך ליצור סביבה חינוכית סובלנית ופלורליסטית, המציבה את הפרט במרכז ונאבקת למען זכויות התלמיד - ככלי חינוכי ראשון במעלה שיביא ליצירת חברה ישראלית טובה יותר.     

בתמונה:רון מור, דניאל מור, סטפן גאגבה, נתן טמפר, תלמידי רשת החינוך אנקורי. צילום: רונן קרוק.