נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
בעקבות רפורמת הדגל של שר החינוך לשעבר הרב שי פירון - "ישראל עולה כיתה", נדרשים תלמידי החטיבה העליונה לקחת חלק בתוכנית לימודית/ערכית תלת שנתית, רחבת היקף הנקראת "התוכנית להתפתחות אישית ולמעורבות חברתית". תלמיד שיעמוד בדרישות התוכנית, יזכה לציון מסכם במקום של כבוד בתעודת הבגרות. או במילים אחרות, מי שלא יעמוד בדרישות התוכנית לא יהיה זכאי לתעודת בגרות.
התוכנית "להתפתחות אישית ולמעורבות חברתית" כפי שהיא כונתה ע"י גורמי הפיקוח במשרד החינוך, מורכבת מרבדים פדגוגים אישיים, קבוצתיים ותיאורטיים, האמורים לתרום להתפתחותו האישית של התלמיד (ברובד הערכי, חברתי והרגשי) באמצעות חיזוק הקשר והשייכות החברתית וחיזוק המסוגלות אצל התלמיד. זאת באמצעות חיזוק דימויו העצמי כמי שיש בכוחו לתרום לסביבה ולקהילה בה הוא חי ופועל.
הרב פירון הדגיש כי תוכנית זו תוביל לקידום החזון של יצירת "חברת מופת". כלומר, באמצעות חיזוקו של הפרט וחיבורו למארג הקהילתי/לאומי, ובאמצעות החדרת ערכים של מעורבות חברתית, סולידריות וערבות הדדית - תעשיר מערכת החינוך את "ארגז הכלים" של התלמידים הבוגרים, בכלים של מעורבות ותרומה לסביבתם ולקהילות השונות בה הם חיים.
אנו יודעים, כי תלמידות ותלמידים בעלי תפיסה עצמית מגובשת, שצוידו בערכים חשובים כנתינה לזולת ומעורבות בקהילה, ישתתפו בשמחה בתוכנית החדשה. את התלמידים האלו נראה תמיד מתקדמים ומתפתחים באמצעות הדרכה בתנועות הנוער, פעילות במועצת התלמידים או התנדבות במד"א, ובשנות החטיבה העליונה הם כבר מבינים היטב את הערך המוסף הגלומים בנתינה והעשייה החברתית. אולם, באותן כיתות לימוד, אנו פוגשים גם את התלמידים שאינם מגובשים עד תום בתפיסה העצמית שלהם, הרואים עצמם לעתים חלשים וחסרי ערך במסוגלותם לתרום לעצמם ולסביבתם. במהלך שנה זו, תוך יישום התוכנית החדשה, תהינו פעמים רבות מהי הדרך הנכונה ביותר להחדיר, הלכה למעשה, את ערכי הנתינה והסולידריות החברתית לסט הערכים של התלמידים החסרים אותם.
למזלי, זכיתי בחבר הנהלה מוכשר ויצירתי בשם לירון. את ישיבת סיכום השנה עם צוות ההנהלה של בית הספר סיכמתי בבקשה שכל איש צוות יחשוב/יחלום, מהי הדרך הטובה ביותר בה הוא יצליח בשנה הבאה (בשת"פ כמובן) לקדם את תחום האחריות עליו הוא אמון בבית הספר. ביקשתי שיחשבו מחוץ לקופסה והבטחתי שאני אתן גיבוי מלא ותמיכה מקסימלית לרעיונות המתאימים. כשבוע לאחר מכן, ביקש ממני לירון שניפגש בהקדם מכיוון שהוא עלה על רעיון מבריק שאנחנו חייבים ליישם כבר בשנת הלימודים הבאה. בפגישה הציג בפני לירון את הרציונל הבא: בכדי להביא לשינוי ערכי אצל התלמידים שלנו - אנו חייבים בראש ובראשונה לבנות יחסי אמון, מה שמחייב פיתוח קשר כמה שיותר קרוב ואותנטי. אמון בין מבוגרים למתבגרים ניתן לבנות רק כאשר מתקיים דיאלוג אותנטי בגובה העיניים, בקבוצות קטנות, באופן מכבד וכמה שפחות פורמלי, תוך מתן דוגמה אישית לאורך זמן. הוא חייך חיוך גדול ואמר: "מה, לא תוכנית גאונית?"
לא ממש הבנתי מהי תוכנית הפעולה וביקשתי הסבר. לירון הסביר שכרכז התוכנית להתפתחות אישית בבית הספר, הוא נתקל בתלמידים איתם הוא מתקשה להגיע ליישור קו ערכי, וכן בגיוסם לנתינה ומעורבות חברתית. הוא חשב שעבור תלמידים אלו, אנו חייבים לחשוב מחוץ לקופסה ולבנות תוכנית עבודה אחרת שתתאים להם. ואז עלה לו הרעיון שכל מורה המלמד בכיתות של אותם התלמידים, יבחר לעצמו מקום התנדבות בו יתנדב מספר שעות בכל חודש. המורים המתנדבים יבחרו כמובן מסגרות מעורבות הקרובות לעולמם הערכי מחד, וכאלו שיתפסו כאטרקטיביים לתלמידים ה"מתקשים", מאידך. המורים יגייסו באמצעות שיח חצר/הפסקה עם קבוצות קטנות של תלמידים (שיופנו למורה ע"י הרכז), את אותם מועמדים שיבחרו לקחת חלק יחד עם המורים במסע משותף של התפתחות אישית, מעורבות ונתינה. קבוצות השיח והפעילות המשותפת, מחוץ לשעות הלימודים, יבנו ויחזקו את הקשר שבין המורה לאותם תלמידים. העשייה המשותפת תהפוך את המורה למודל חיקוי ערכי, וחשוב מזה, התלמידים והמורה ייהנו במשותף מהעשייה וגם התלמידים עבורם המעורבות וההתנדבות אינם טבעיים - יזכו לתיווך וליווי בתהליך הלימודי/חינוכי.
שאלתי את לירון מה זה דורש ממני, והוא השיב שכל מה שהוא צריך זה 45 דקות להציג את התוכנית לצוות החינוכי של בית הספר, בימי ההיערכות. כמובן שהסכמתי בשמחה.
עכשיו נשאר לי לחכות ולראות כיצד הצוות החינוכי של בית הספר מאמץ בהתלהבות את תוכניתו של לירון, ולחפש מקום בו אתנדב.
לסיכום, כנראה שההשתלמויות הרבות להם נדרש לירון ע"י מנהל חברה ונוער וע"י משרד החינוך, כחלק מהכשרתו לתפקיד רכז התפתחות האישית והמערבות חברתית, בשילוב התרבות הארגונית של רשת החינוך אנקורי המעודדת חשיבה יצירתית מחוץ לקופסה - הובילו לתוכנית מקסימה.
בתמונה: מורה ותלמיד מקמפוס אנקורי ראשון לציון. קרדיט צילום: רונן קרוק
