נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
את מגיעה לבית הספר כשהוא שקט, מתחילה לטפס במדרגות בעוד המסדרונות סביבך ריקים. כשאת מגיעה לקצה הקומה האחרונה, את רואה שהם מחכים לך: שלושה פנסי תאורה, מצלמות, מאפרת, במאי ותלמידה אחת שרק מחכה לתת לך את הבמה ולשאול אותך על הדבר שאת עושה הכי טוב; הוראה.
האם כמורה היית משתתפת בתרחיש לא שגרתי שכזה?
מנסיוני בשנים האחרונות, סביר להניח שהתשובה של מורות ומורים רבות ורבים הייתה נעה בין 'לא מוחלט' ל'כן מאד מסויג'. דווקא ציבור שכה מיומן בעמידה מול קהל והעברת מסרים, מתמלא חששות כאשר הקהל אינו נוער והוא נמצא מחוץ לכיתה. בחלק מבתי הספר בהם ביקרתי, מורים פחדו לדבר מול עמיתיהם, לתקשורת הם לא רצו להתראיין וקשה במיוחד היה לשכנע אותם להגיע לכנסת כדי לשתף ולהביע דעה.
זה לא שאין למורות ומורים דברים מעניינים ואפילו מרתקים, לומר. זה גם לא שהם לא יכולים לעשות זאת היטב, זה פשוט לא בתרבות. המערכת לימדה אותנו שבמשרד, בתקשורת ואפילו בכנסי חינוך יש עדיפות לכל 'מומחה לחינוך בעיניי עצמו', מרצה, איש עסקים, איש צבא או פוליטיקאי. לכולם יש מה לומר על חינוך טוב והוראה, ורק את המורים לא כדאי לשמוע. אפילו בבתי ספר רבים, מורים בקושי מקבלים במה מכובדת לדבר מול עמיתיהם, ללמד ולשתף. גם שם מעדיפים מרצים חיצוניים בתשלום נאה.
אנחנו שומעים רבות על ה'קסם' שמתרחש בכיתה כשהדלת נסגרת. הקסם הזה שבאמצעותו מורים שובים את ליבם של התלמידים ומציתים את סקרנותם. הקסם הסודי שנשאר בין הקירות. הקסם שלא חושפים אותו. שמצניעים אותו. אך זהו אינו קסם כלל, זו עבודה מקצוענית שניתן להעביר אותה הלאה ולהשתמש בה כמקור ללמידה והשראה.
היכולת לעודד עוד מקצוענות ומצוינות, לתת חיזוק למורים משקיענים ואף למשוך כוח אדם איכותי להוראה תלוי בחשיפת הקסם ברבים ובהפיכת המורה לשחקן מפתח שמקבל במה משמעותית מחוץ לכיתה.
לשמחתי, מאז שהגעתי לעבודתי בכפר הירוק גיליתי שיש גם דרך לעשות זאת. במהלך שלוש שנים, ראיתי כיצד מקומם של מרצים חיצוניים נהיה למזערי, ובמקומם מקבלים מורים את הבמה. החל מפצ'ה קוצ'ה פדגוגי, פאנלים והרצאות עמיתים, דרך ירידי תוצרים והשתלמות מורים שמבוססת על כוחות פנימים בלבד. בשיאה של ההשתלמות התקיימו שבועות של 'צא ולמד', בהם מורים פתחו את דלתות הכיתות וזכו לצפות ולמשב את חבריהם. לבסוף, אכן הזמנו, בסוף השנה, שמונה מורים מעולים לספר מול המצלמות על התהליכים והרעיונות הפדגוגיים הייחודיים שלהם כדי להפיצם ברשת (הסרטונים מצורפים לכתבה להנאתכם).
כמורה התרגשתי לשמוע ולראות את העמיתים שלי בבית הספר וגם לצפות לאחרונה בעוד ועוד מורות שתופסות במה בציבוריות הישראלית ועומדות בכבוד במשימה של הצגת המורה המקצוענית והדעתנית. הקסם אולי פחות מסתורי עכשיו כשהדלתות נפתחות, אך מבחינתי, אנחנו בדרך הנכונה.
