להקשיב לשטח
מבחנים, בחינות, בחני פתע, הכתבות, מבחני שליש, מבחני חצי ועוד ועוד...
אין ספק שלאורך שנת הלימודים אנחנו כותבים בחינות רבות ובוחנים את התלמידים שלנו על בסיס קבוע.
כן, אני יודע שיש דיון ושיח נרחב על האם צריך מבחנים, על שימוש בהערכה חלופית, על למידה משמעותית ועוד נושאים חשובים.
אבל כל עוד אנחנו ממשיכים עם שיטת הערכה מבוססת מבחנים (באופן חלקי או מלא) – כדאי שנשתמש בדרכים יצירתיות להפיק מהמבחן את המיטב ולא להסתפק רק בהערכת הידע של התלמיד שהגיש אותו.
הנה ארבעה טיפים יצירתיים להפיק מהמבחן את המקסימום:
1. מבחן עד 100:
אנחנו מחלקים את המבחנים לתלמידים - חלקם מעיפים מבט בציון, חלקם מקמטים את הדף וזורקים (לתיק או ישר לפח) וחלק ממש מתעמקים בתשובות, בהערות ובסיבות לציון.
כדי ללמוד מההתנסות והפוך אותה למשמעותית יותר - אנחנו מציעים לאפשר לכל התלמידים לקבל 100.
איך עושים את זה?
נאפשר לתלמידים שלא קיבלו 100, לתקן את המבחן ולהגיש אותו שוב (ושוב אם יש צורך) עד שיקבלו 100 במבחן.
הגשה חוזרת של המבחן תאפשר לתלמידים ההתמודדות עם הטעויות שהיו להם במבחן תוך למידה חוזרת של נושאים שהם לא הבינו בצורה מספקת ומכאן לשפר את הציון ולהשתפר בלמידה ובהבנת החומר.
נכון שישנם תלמידים "שישלימו" את תשובותיהם מאחרים, אבל אם נדגיש ערכים של אמינות ואחריות נוכל להפחית את התופעה ולהתמודד איתה כמו כל העתקה אחרת במבחן, הגשת עבודה וכו'.
"אבל בדרך הזו לכל התלמידים יהיה ציון 100 במבחן?!"
נכון, אבל, אם התלמידים חזרו שוב על החומר ותיקנו את תשובותיהם שוב ושוב הרי שהם הגיעו בסופו של דבר לרמת שליטה המצדיקה את הציון 100 וזו המטרה כולה.
כלי זה, כמו גם כלים שיובאו בהמשך, דורש התמדה, תיווך מדויק של הרעיון והמטרה ועידוד לאמינות ולקיחת אחריות. לא כל תלמיד יגיש תיקונים חוזרים ונשנים ולא כל תלמיד יעשה את העבודה בעצמו, אך המטרה שלנו היא גדילה עקבית באחוז התלמידים שכן יעשו זאת.
2. ציון כפול:
כולנו יודעים שלא תמיד הציון הסופי של המבחן משקף את התמונה המלאה – אז למה לא לתת ציון כפול?
ציון אחד שמשקף את ידע התלמיד ואת התוצאות הישירות של המבחן והציון השני יכול לכלול אלמנטים שונים שמרחיבים את התמונה, כדוגמת: הערכת השקעת התלמיד לקראת הבחינה, עזרה לזולת בהקשר של הבחינה וכדומה. כך שעל הבחינה יכול תלמיד משקיע לקבל 60+80 (60 ציון ו- 80 על השקעה), ותלמיד אחר יכול לקבל (90+50) 90 ציון ו- 50 על רצינות בלימודים וכדומה.
המסר הוא שיש משמעות גם לערכים, מאמץ ועבודה תהליכית. שגם תלמידים שקשה להם אובייקטיבית יכולים להגיע לציון איכותי וגבוהה.
חשוב שנבהיר שהציון המסכם של התלמידים יהיה מבוסס על שני הציונים הללו. נכון שבסופו של דבר ציון צריך לשקף ידע, כך זה בבחינת הבגרות וכו' - אך עד בחינות הבגרות ישנן לא מעט שנים עם הרבה בחנים ומבחנים שחלק מתפקידן הוא ליצור מוטיבציה ללמידה, אמונה של התלמיד ביכולותיו - אם רק ישקיע ויצירת תחושה עקבית אצל התלמיד שהמורה "רואה אותו" ומתחשב בו.
דרך אגב, גם בתקופת מבחני המגן ובחינות הבגרות ניתן להמשיך לתת לתלמידים את אותן נקודות נוספות בציון המגן כך שיאפשרו לתלמיד להגיע לציון מסכם איכותי יותר בתעודת הבגרות, זאת, מבלי לייצר פער גדול מידי בין ציון המגן לציון בבחינת הבגרות עצמה.
3. דף חיווי לבחינה:
לא פעם אנחנו רואים אכזבה בעיניו של תלמיד שקיבל ציון במבחן ששונה מהותית מהתחושה שלו במהלך הלמידה או במבחן עצמו. לפעמים מדובר בפער משמעותי שממש יכול לפגוע במוטיבציה ללמידה ובהישגי התלמיד.
אחת הדרכים להתמודד עם הפער היא שימוש ב "דף חווי".
באמצעות הכלי נוכל לעודד למידה לבחינות ולביצוע הערכה מעצבת על ידי התלמיד בזמן ההתכוננות לבחינה.
בכל בחינה התלמיד מקבל גם דף חיווי לבחינה הכולל את השאלות הבאות:
את הדף עם התשובות מגיש התלמיד ביחד עם הבחינה עצמה.
השאלות הללו הן כלי רפלקטיבי המאפשר לתלמיד ללמוד על התנהגותו לקראת בחינות, ועד כמה יש תאימות בין השקעה לתוצאה.
בנוסף אנחנו יכולים לראות וללמוד על ההערכה של התלמיד את עצמו, ללמוד על מידת ההשקעה ולהכווין אותו כאשר מתגלות חוסר תאימויות בין הערכת התלמיד את עצמו למציאות בפועל.
4. תמריץ קולקטיבי:
זוכרים שדיברנו על פרסים במקום עונשים?
גם מבחן יכול להיות בסיס לתמריץ קולקטיבי שייצור מוטיבציה ואווירה טובה בכיתה.
לפני המבחן נבטיח לכיתה פרס באם יעמדו במשימה כיתתית שאנו מבקשים לחזק. למשל, "אם הממוצע הכיתתי בגאוגרפיה בבחינה הקרובה יהיה 80 כולם יקבלו בשיעור גאוגרפיה הבא חצי שעה בחצר למשחק" – במקום ציון ממוצע אפשר לדבר על למידה משותפת, הכנת חומר לקראת המבחן וכו' . את הפרס מומלץ לבסס על אחד מסוגי הפרסים כפי שכתבנו כאן.
המרצה חיובית נמשכת בדרך כלל זמן רב יותר מאשר המרצה שלילית, המרצה חיובית צפויה להישאר גם לאחר שהגורם שיצר אותה נפסק בעוד שהמרצה שלילית צפויה לעצור את המוטיבציה ברגע שהאיום נגמר.
לסיכום, הכלים שהצענו יסייעו לפיתוח מוטיבציה גבוהה יותר של התלמידים ללמידה בכלל ולהתכוננות לבחינות בפרט, הם מיועדים לקדם לקיחת אחריות של התלמידים על לימודיהם ולתת לנו תמונת מצב גם על ההיבטים הרגשיים של למידת התלמידים ולא רק שליטתם בחומר.
חשוב לזכור שהבחינה היא כלי הרבה יותר רחב המאפשר יותר משיקוף שליטה נקודתית של תלמיד בחומר כלשהו. הבחינה יכולה להוות כלי שמסייע לנו לקדם את הלמידה עצמה, להיות לא רק מטרה אלא גם חלק מהתהליך הכולל של ההוראה שלנו, לפתח את המוטיבציה של התלמיד ואת האמונה שלו בעצמו.
יש לכם רעיונות נוספים להפיק יותר ממבחנים ובחינות? נשמח לשמוע :-)
