פרסים במקום עונשים: כך תשתמשו ב"רפואה מונעת" בכדי לחזק את הכיתה

הדגשנו לפני הכיתה כבר כמה פעמים שחשוב להביא את המילון לשיעור הזה, ווידאנו שזה רשום ביומן, שלחנו תזכורת בקבוצה הכיתתית – אז איך זה יכול להיות שהם לא הביאו את המילון?!

זה ממש לא מתקבל על הדעת, הגיע הזמן ללמד אותם מה זה אחריות אישית!!

"אני רואה שלא הבאתם מילון, למרות ששבתי והדגשתי את זה! לצערי זה אומר שתצטרכו להתמודד לבד עם החומר בשיעורי הבית. תרשמו את השאלות הבאות במחברת..."

רגע, אומנם כבר דיברנו על זה ששיעורי בית הם לא עונש, אבל האם עונש כיתתי הוא בכלל פתרון שכדאי לנו להשתמש בו? אולי כדאי לנו לתת לכיתה פרס במקום?

לתת פרס?!
כן, לתת פרס... לא על זה שהתלמידים שכחו להביא את המילון – אבל כדרך קבועה, על מנת לחזק התנהגויות רצויות ולהעצים מגמות חיוביות שחשוב לנו להוביל.

אבל מה עם העונש?
לאור ניסיוננו, לפעמים עדיף לחזק את הבריא במקום להעלים את החולי ולרפא את החולה. על ידי החיזוק, נוכל למעשה למנוע את החולי מראש.

שימוש ב"רפואה מונעת" לשם התמודדות עם קשיים ואתגרים כיתתיים
כולנו רוצים כיתה בה נעים לשהות, בה היחסים בין התלמידים נעימים ומפתחים, כיתה שבה אפילו הביקורת והטרוניה נאמרות בנועם ובהתחשבות.

אחת הדרכים שאנו מאמינים שיכולה להביא אותנו לשם, היא לנקוט ב"רפואה מונעת" שתסייע לנו להגיע לאותה כיתה נעימה שאנחנו רוצים. לא מיד, לא תמיד, לא כבמטה קסם, אבל תסייע לנו.

בעזרת "רפואה מונעת" נחזק מראש את הדברים שאנו רוצים שיופיעו יותר, שיהיו חזקים יותר בעוצמתם בכיתה, במקום להיזעק לפעולה לאחר שנעשו דברים שאנו לא מקבלים או אפילו אוסרים עליהם.

כך למשל, נניח שבכיתה מסוימת אנו רוצים לעודד את תחושת האחריות ההדדית של חברי הכיתה. כמובן שאפשר לשים את הדברים "על השולחן" ולעסוק בכך ברמה הפדגוגית דרך פעילות במסגרת מפתח הל"ב ופעילויות דומות. אבל במקביל, כדאי להשתמש ב"רפואה מונעת" כדי לחזק את הנושא הזה.

איך עושים את זה?
ראשית, נבחר התנהגויות הקשורות לאחריות הדדית שאנו רוצים לעודד ולטפח. התנהגויות כאלה יכולות להיות למשל דאגה שחבר כיתה חולה יעודכן בנלמד ובשיעורי הבית; שמירה על זכותו של כל חבר בכיתה להישמע; עזרה לקידומם של המתקשים; סיוע למי שנדרש לעזרה מכול סוג שהוא ועוד.

לאחר שגיבשנו את ההתנהגויות שאנו רוצים לעודד ולטפח, נתחיל לחלק פרסים :-)

אנחנו יכולים להצהיר מראש על "תכנית העבודה" שלנו ולשתף את התלמידים בתהליך, ביעדים ובפרסים – או פשוט לתת פרס ברגע שיעד מסוים הושג ולסמוך על הכיתה שכבר "תפצח את החידה".

היעדים יכולים להיות רבים ומגוונים, למשל: בפעם השלישית שבה חברי הכיתה ידאגו לחבר כיתה חולה ויעדכנו אותו, כל הכיתה תזכה לפרס כיתתי או שלאחר כל עשרה מקרים של עזרה לחבר כיתה להשמיע את דעתו למרות שרוב הכיתה לא מסכימה עם דעה זו, כל הכיתה תזכה לפרס כיתתי וכו'. מה שחשוב הוא שהיעדים יהיו קבועים וברורים ולא משתנים לפי מצב הרוח.

פרסים? למי יש תקציב לפרסים?!
האמת היא שהפרס הכיתתי לא חייב להיות אירוע יוצא מן הכלל ובעל אופי הפקתי... הוא יכול להיות אירוע קטן, שחרור קטנטן מן המוכר והידוע. כך, ניתן לחלק את הפרסים הכיתתיים לשלושה סוגים: פרסים חינוכיים, פרסים חברתיים ופרסים "שטותיים".

1. פרסים חינוכיים
פרס כיתתי חינוכי הוא כזה המאפשר התנסות למידה לא שגרתית. הפרס יכול להיות שיעור הנלמד דרך משחק ומאפשר פורקן חברתי או דרך התנסות גופנית כל שהיא, או שהוא נלמד בכיתת המחשבים ומאפשר שילוב טכנולוגיה וחקר אישי ועוד. אפשרות נוספת היא שיעור שאחד התלמידים או צוות תלמידים מכינים ומלמדים, אם בתחום התוכן של המקצוע הנלמד או בתחום תוכן המעניין ומעסיק את התלמידים.

2. פרסים חברתיים
פרס כיתתי חברתי הוא כזה המאפשר לתלמידים לאמן את יכולותיהם החברתיות. פרס כזה יכול להיות הקצבה של חלק מזמן השיעור למשחקי חברה, בתוך הכיתה או מחוצה לה, משחקים שהתלמידים משחקים בדרך כלל בהפסקה, אבל הפעם  בנוכחות מורה שיוכל לתווך להם סיטואציות חברתיות, שבדרך כלל לא באות לידי ביטוי בשיעור. במקרים מסוימים, הדורשים פרס מיוחד מאוד, אפשר שהפרס יהיה אירוח בבית אחד הילדים לאחר שעות בית הספר.

3. פרסים "שטותיים"
פרס כיתתי שטותי הוא פרס שלא ניתן להצביע על תרומתו החינוכית או החברתית, אך אין ספק שניתן להצביע על תרומתו לאווירה בכיתה. פרס זה יכול להיות למשל שיעור בו לומדים בגרביים - בתחילת השיעור חולצים נעליים והאווירה של למידה בגרביים יוצרת מיד משהו לא פורמלי, לא מאורגן ולא שייך לבית הספר. בפעם הראשונה שמאפשרים שיעור כזה – השיעור למעשה מתבטל, אך מרוויחים שעה של צחוק, הפוגה ואווירה נעימה. פרס שטותי נוסף יכול להיות לימודים בפיג'מות או מחופשים (ולא בפורים) או כל דבר אחר שיכול להפוך את השיעור לשונה ומצחיק.

כמובן שכל הפרסים המוצעים כאן הינם הצעות בלבד. חשוב להפעיל שיקול דעת ולוודא שאכן הפרסים שאנחנו נותנים תואמים ומתאימים לכיתתנו. ישנם פרסים שיהיו חסרי תועלת בכיתות מסוימות ויש פרסים רבים שלא נכתבו כאן כלל. כל מורה ומורה יודע/ת מהו מצב הקבוצה בכיתה שלו/ה ומה ניתן לבצע או לא ניתן לבצע בה.

לסיכום
כולנו רוצים שתהיה בכיתה שלנו אווירה חיובית, רצון טוב ואפילו מוטיבציה ללמידה ולעשייה. חיזוק ועידוד החוזקות של התלמידים יסייע לנו למנוע מראש תופעות הנובעות מחוסר מוטיבציה או שחיקה, להרגיע את חששות התלמידים ולאפשר להם להסתכל על הדברים בצורה אחרת.

פרס כיתתי הוא דרך, אחת מיני רבות, לחזק את האווירה החיובית בכיתה ולדרבן את התלמידים לביצוע וחזרה על התנהגויות רצויות, כאלה שאנו רוצים לראות ושהן חשובות לחיי הכיתה כקבוצה חברתית לומדת.

העיקרון המנחה הוא שכאשר יש ברירה, חיזוק חיובי מראש עדיף על חיזוק שלילי לאחר מעשה.

נשמח לשמוע איך זה אצלכם בכיתות, האם אתם משתמשים בעונשים או פרסים?

מאת: רן שמשוני וסיון יחזקאלי.

רן שמשוני הוא איש חינוך ומומחה למיומנויות למידה. בעל תואר שני בחינוך ותואר ראשון בהנדסה. ממקימי חברת פסיפס בעל ניסיון של 17 שנה בהנחיה והקניה של מיומנויות למידה להורים, סגלי חינוך, סטודנטים וילדים. ממחברי הספר "סודות הלמידה" נושא תו התוכן של מכון אדלר. 

סיון יחזקאלי היא מנחת תהליכי פיתוח מקצועי לסגלי הוראה בפסיפס. בעלת תואר B.Ed. בהוראה ממכללת קיי ותואר שני בהוראת מדעים מאוניברסיטת ת"א.