שיעורי בית הם לא עונש!

עד היום אני זוכר את השיעור הזה.

הייתי תלמיד בבית הספר היסודי והמורה כעס על שהפרענו ולא הקשבנו לשיעור. הוא לא סתם כעס, אלא נתן לנו בתור שיעורי בית 30 תרגילים. עברו מאז שנים רבות, אבל אני עדיין זוכר זאת בבהירות... בעיקר אני זוכר את התחושה ששיעורי בית אינם חשובים באמת, הם רק אמצעי ענישה.

אין ספק ששיעורי בית הם נושא רגיש ומורכב שמעורר בקרב מורים ותלמידים תחושות לא פשוטות. יש בתי ספר ששמים דגש גדול על שיעורי בית, ויש כאלה שממש נמנעים מכך. יש תלמידים שעבורם זו מטלה בלתי אפשרית ויש כאלה שעבורם בלי שיעורי בית, אין סיכוי שהם יעברו תהליכי חשיבה, העמקה והפנמה של החומר הנלמד.

אני חושב שרובנו מסכימים על כך שאם וכאשר אנחנו נותנים שיעורי בית - המטרה העיקרית היא לקדם למידה. אבל באותה מידה של הסכמה נוכל להגיד שבמקרים רבים שיעורי בית נתפסים על ידי התלמידים כמיותרים או כעונש...

מספיקה אמירה כדוגמת "לא הספקנו בכיתה ולכן תמשיכו בבית", בכדי שמה שהתלמידים ישמעו הוא שהמורה הגדיר את שיעורי הבית כעונש. גם במקרים בהם אנחנו לא בודקים שיעורי בית (עקב עומס, רצון להתקדם בחומר או מסיבות טובות נוספות) אנחנו בעצם מעבירים מסר ששיעורי הבית לא ממש חשובים.

לאורך השנים התפתחה אצלנו ההבנה שכדי ששעורי בית ישרתו את המטרה שלהם, כדאי לעבוד בהתאם לכמה קוים מנחים שמתמודדים היטב עם הקשיים שתיארתי ואף מסייעים ביצירת מוטיבציה להכנת שיעורי הבית ובהבנה של חשיבותם.

עקרונות לעבודה עם שיעורי בית

תנו את שיעורי הבית בתחילת השיעור:
אם ניתן את שיעורי הבית בתחילת השיעור – אין סיכוי שהם יתפסו כעונש על משהו שקרה בשיעור. בצורה כזו אנחנו מעבירים מסר ששיעורי הבית הם חלק בלתי נפרד מהלמידה והם ניתנים ללא קשר להספק בשיעור.

אני יודע שקיים חשש שהתלמידים יכינו את השיעורים במקום להקשיב לשיעור. לדעתי אם תלמיד מסוגל ויודע להכין את השיעורים, הרי זה מצוין! הוא כבר מתקדם ומבין היטב את החומר הנלמד. אבל רוב הסיכויים שהוא לא מסוגל עדיין לפתור את השיעורים בתחילת השיעור בכיתה ולכן הוא יקשיב וילמד את הדרך לענות עליהם בהמשך.

ברגע שנהפוך את שיעורי הבית לחלק מטקס פתיחת השיעור – יש סיכוי שחלק מההתנגדות של התלמידים לשיעורי הבית תרד.

 אם ניתן את שיעורי הבית בתחילת השיעור - הם לא יתפסו כעונש על התנהגות הכיתה במהלכו

לבסס את שיעורי הבית על מודל 70-30:
אם ניתן את שיעורי הבית בתחילת השיעור – איך נדע עד לאן הספקנו להגיע בחומר?

הכלל הוא לתת שיעורי הבית על 70 אחוז מהשיעור הנלמד ועל 30 אחוז מהחומר של השיעור הקודם. בדרך זו יש סבירות גבוהה ששיעורי הבית שניתן יהיו רלוונטיים ויכסו את החומר שנלמד באותו השיעור (בהנחה שאנחנו מספיקים לפחות 70 אחוז ממה שתכנן בשיעור).

בנוסף, הם מהווים חוט מקשר בין שיעורים, כיוון שהם תמיד מכסים גם חלק מהחומר של השיעור הקודם, מה שמאפשר חזרה מתמשכת על חומר שכבר נלמד וגם להבנות את הקשר בין השיעורים והתפתחות החומר.

לתת שיעורי בית שפונים למגוון יכולות ומיומנויות:
אפשר לחלק את התלמידים לזוגות, כאשר בכל זוג יהיה תלמיד שעושה שיעורים כרגיל והשני תלמיד שפחות מסתדר עם הכתיבה הרגילה, אך יש לו יכולות אחרות.

ניתן לזוגות שיצרנו מטלה משותפת, שדורשת מיומנויות ויכולות מגוונות, כגון לענות על כמה שאלות שאנו נותנים וגם לייצר משהו יצירתי - ציור, דגם, מודל, מצגת על הנושא הנלמד וכו'.

ככל שנפנה למגוון גדול יותר של מיומנויות, כך נעודד גם ילדים שהשיעורים הרגילים קשים ומתישים בשבילם, להכין שיעורי בית ולהראות את החוזקות שלהם באמצעותם.

לא לשכוח לבדוק את שיעורי הבית:
מי לא מכיר את המשפט – "שיעורי הבית הם בשבילכם לא בשבילי"... (חבר של "אני את הבגרויות שלי עשיתי"). אבל למרות שאולי בסיסו של המשפט נכון, לא כדאי להגיע למצב בו התלמיד מקבל מסר ששיעורי הבית לא מעניינים את המורה שלו.

שיעורי בית שלא נבדקים או מדוברים בשיעור משדרים את המסר כי הם היו מיותרים מלכתחילה. בדיוק כמו שאנו רוצים שיתייחסו לעבודה שלנו, וכאשר אנו עושים אותה טוב - שיפרגנו לנו ויגלו עניין - כך גם התלמידים.

ההתייחסות לשיעורים לא מחייבת גזילת זמן שיעור; אפשר לבדוק מדגמית, אפשר לבקש מהתלמידים להעלות את התשובות שלהם לאזור שיתופי ברשת ולבקש מכל אחד להתייחס לתשובות של שני תלמידים אחרים, אפשר לחלק דף תשובות ולבקש מכל אחד לבדוק לעצמו, אפשר לחלק את התלמידים לזוגות בכיתה ובדרך של למידת עמיתים כל תלמיד בודק את התשובות של בן הזוג שלו ועוד ועוד -  העיקר להתייחס לשיעורי הבית ולהשתמש בהם מעבר להכנת השיעורים בבית.

לתת משוב חיובי על שיעורי הבית:
בהמשך לסעיף הקודם, בו הראנו לתלמידים שאנחנו נותנים כבוד לשיעורי הבית ושאנחנו מתייחסים אליהם – חשוב לא פחות להתייחס גם לתלמידים שהכינו אותם.

חשוב מאוד להתייחס לאותם תלמידים שהכינו שיעורים טוב, לאלה שמכינים תמיד, שעשו משהו שהוא מעבר למה שביקשנו וכו' – ולתת להם משוב חיובי ואוהד וכדאי שזה יהיה למול כל הכיתה. כך גם נעודד ונחזק את מי שאכן עושה את שיעורי הבית וגם נציג מודל לחיקוי לתלמידים האחרים.

לסיכום:

מתן שיעורי בית בדרך המתוארת, מניסיון, מייצרת לאט לאט את ההכרה של התלמידים בחשיבות השיעורים, את השותפות של התלמידים והמורים במטרה משותפת ומגבירה את המוטיבציה של התלמידים באמת לעשות אותם.

כתבה מצויינת נוספת על שיעורי בית, שתוכל לסייע לכם גם היא, ומסבירה כיצד מבהירים לתלמידים את חשיבותם ומהותם של שיעורי הבית - היא זאת.

מאת: רן שמשוני, איש חינוך ומומחה למיומנויות למידה, בעל תואר שני בחינוך ותואר ראשון בהנדסה. ממקימי חברת "פסיפס" ובעל ניסיון של 16 שנה בהנחיה והקניה של מיומנויות למידה להורים, סגלי חינוך, סטודנטים וילדים. ממחברי הספר“סודות הלמידה”, נושא תו התוכן של מכון אדלר.