נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
אם סיימתם לימודים במגמה ריאלית מתישהו לפני שנות התשעים, כולכם יודעים מיהו ה"איש הפלאי"!
"איש פלאי" הוא מעין קוד פנימי לחנונים בגיל העמידה. סוג של "לחיצת יד סודית" בין כל מי שאי פעם השלים את לימודיו לבגרות מספריהם הקלאסיים של סירס וזימנסקי.
למי שלא היה לו העונג – אני אסביר:
מדינת ישראל הצעירה נאלצה להתמודד, עת הקמתה, עם אינספור מטלות חשובות ומהותיות. אנו - מורי הפיזיקה, כמובן משוכנעים שהחשובה שבהן הייתה הוראת הפיזיקה בתיכונים, אבל למרות זאת, לא בטוח שזו הייתה המשימה הראשונה ברשימת ה-"To do!" של דוד בן גוריון.
בהעדר ספר לימוד כחול לבן, פנינו בייאושנו לגולה. איפשהו בשנות הארבעים נכתב "רב המכר" של הפרופסורים פרנסיס וסטון סירס ומארק וולדו זימנסקי. הספר תורגם לעברית והיה לספר הלימוד האגדי של תלמידי הפיזיקה בישראל. שמו בישראל היה באופן רשמי "פיזיקה תיכונית", אבל למעשה כולם קראו לו על שם מחבריו – סירס וזימנסקי.
אף אחד לא זוכר את המאמץ המרשים שנעשה בו לשם קירוב הפיזיקה ללבבותיהם של תלמידי תיכון. מה שזכור ממנו היטב לכל בוגרי המגמה לתולדותיה, הוא העברות המעונב של שמו של "סופרמן", שכיכב בשאלות הנפילה החופשית, לשמו התקני: "איש פלאי!"
רבים סוחבים על גבם את החוויה הטראומטית של הכנת שיעורי בית מ"סירס זימנסקי" ולא מהססים לפרוק את משאם בכל מפגש עם מי שעשוי להיות לו אח לצרה. כך, התגלגל שמו העברי של סופרמן ("איש פלאי") והיה לסיסמתם השחוקה של בוגרי מגמת הפיזיקה.
לא בכדי מורי הפיזיקה בישראל פנו לרעות בשדות זרים על מנת ללמד את תלמידיהם בארץ הקודש. כתיבת ספרים רציניים בפיזיקה היא משימה הדורשת ידע פיזיקאלי אקדמי עמוק, במקביל להבנה פדגוגית של יכולת תפיסת התלמידים בגילאי התיכון – שילוב שרק אנשים נדירים ובודדים עומדים בו. נוסף על כל אלה, נדרשים אנשים בעלי היכולת לתרגם תפיסות עמוקות ומורכבות לשפה פשוטה ובהירה שכל תלמיד יוכל להבין.
כמי שלמדה בעצמה מספריהם של סירס וזימנסקי, איני מזלזלת בהם ולו לרגע. הספרים רציניים וטובים, אך כבר בתקופה בה אני למדתי מהם, הם היו כבני 40 שנה. ספרים מיושנים ומתורגמים הם מתכונת מצוינת לניכור תלמידים. וכך, איפשהו בסוף שנות השמונים, התבהר צורך מובהק בספר מקביל בגרסת "כחול לבן". עד היום שואלים אותי בני גילי אם עדיין לומדים עם "האיש הפלאי", שכמו בסיפור המקורי, הסתמן כעמיד בפני כל שינויים של אדם או של זמן.
אולי נופתע לגלות, שעל אף ניסיונותיו העיקשים והכושלים של לקס לות'ור להכניע את סופרמן, גיבור על אחד בכל זאת הצליח במשימת הכרעתו של האיש הפלאי. היה זה לא אחר ממורה פנומנאלי לפיזיקה, חמוש בסרט מדידה, "שורטס" וסנדלים:
גיבור על המוכר יותר בקהילה בשם: עדי רוזן.
אז איך קרה שבלי קריפטונייט או ישויות תבוניות מהחלל החיצון צלח עדי רוזן במשימתו?
לא היו אלה קרבות אש כחולה או לייזרים מהעיניים שדחקו את רגליו של האיש הפלאי -אלא מקלדת.
אותה מקלדת בה עדי יצר והפיק (בחסות מכון וייצמן) את ספרו להוראת הפיזיקה בישראל.
האדם והמורה הנדיר הזה, שמרביץ תורה בתלמידי הפיזיקה בישראל מזה ארבעים שנה, נטל על כתפיו הרחבות את משימת מינוף הוראת הפיזיקה ללמידה, מתוך חוויה והבנה.
מלים גדולות?
לא.
מעשים ענקיים.
עדי רוזןפריצתו הגדולה של עדי רוזן לתודעת ציבור התלמידים נעשתה בדמות ספרו הקנוני "מכניקה ניוטונית" (שנכתב בתחילה בשיתוף עם אדם מופלא נוסף בשם ד"ר זאב קרקובר). למי שלא מגיע מתוך עולם הוראת הפיזיקה, יהיה קשה להפנים עד כמה עמוקה הייתה המהפכה שחולל הספר. השינוי המהפכני של עדי כלל חשיבה המכבדת את נקודת מבטו של התלמיד, ודבקות עיקשת ברעיון של למידה מתוך ניסוי, חוויה והבנה.
לאורך כל השנים הקפיד עדי רוזן לכתוב, ואז במהרה לרוץ לכיתת הלימוד ולנסות את ההצעות מול תלמידיו. כך הוא שקד במשך שנים ומירק את גישות ההוראה והמקצועיות המדעית בספרו, לכדי מלאכת מחשבת.
אך "מכניקה ניוטונית" היה רק אחד הצעדים הבודדים שביצע עדי רוזן במסע חייו למינוף הוראת הפיזיקה בישראל.
מהפכה נוספת שחולל עדי רוזן בהוראת הפיזיקה בארץ נעשתה דרך הובלת בחינות הבגרות; בשעה שעמיתינו מתחומי דעת סמוכים נאבקו שנים בבחינות לא יציבות ולעתים לא מקצועיות, הרי שבחינות הבגרות בפיזיקה תפסו מעמד של מוסד רציני והגון, הדורש באופן בלתי מתפשר הבנה ומחשבה מהתלמיד. מי שלומד בעין פדגוגית את בחינות הבגרות בפיזיקה רואה מגמה מובהקת של דרישה להבנה וחשיבה, מגמה שניכרת מתחילת שנות התשעים, אותם הימים בהם עדי התחיל לנצח על מלאכת המחשבת של כתיבת בחינות הבגרות.
משימת כתיבת בחינות הבגרות נראית אולי שולית ופשוטה למי שאינו מכיר את נבכיה, אך לעוסקים בה זוהי מטלה רוויית אתגרים וכבדה ממשקל האחריות. עדי ראה באופן אישי את אחריותו על הגינות הבחינה, במקביל לשמירה על דיוק מדעי, איזון פדגוגי ואלגנטיות מתמטית.
עינו הקפדנית והתובענית בחנה כל סעיף וכל אות בנוסח השאלה ולא שחררה או ויתרה על אף היבט עד להשלמת המלאכה לשביעות רצונו.
אנו כקהילת המורים נהנינו מהשקט שקנינו מהידיעה כי הבחינה שתגיע לתלמידינו עברה את מנגנון הבדיקה הקפדני של עדי.
אך בחינות הבגרות הן רק שלב המסכם את לימודי הפיזיקה, ולכן גם את המאמצים הרבים בתחום שעשה עדי. הוא ליווה לאורך כל הדרך החשובה את תהליך ההוראה והלמידה, עד לשלב ההיבחנות. מעבר לניהול ופיקוח על מבצע כתיבת מבחני הבגרות, עדי עסק ללא ליאות בהשבחת מקצועיותם של מורי הפיזיקה בכל דרך אפשרית.
הוא הקפיד בכל קיץ לקיים השתלמויות מורים, שבמהרה היו להשתלמויות המבוקשות ביותר. הוא הוסיף וכתב ספרים רבים, פרסם מאמרים מקצועיים והכיר באופן אישי כל מורה בקהילת המורים לפיזיקה בישראל. היה קשוב תמיד לדעות המורים, פנוי תמיד למענה לשאלות ומעל לכל נמצא שם תמיד בשבילנו, כדי לשמור על עומקה ואיכותה של הוראת הפיזיקה בישראל.
אם חשבתם שבטיפולו במקצועיות מורי הפיזיקה שבע רעבונו לעשייה מקצועית - טעיתם. משנחל הצלחה במינוף המורים, הוא גמר אומר להנגיש עצמו גם לכל תלמידי הפיזיקה בארץ. כך, פתח פורום שיח מולו באתר תלמידי הפיזיקה, ולא הותיר אף תלמיד ללא מענה.
עדי עשה לילות כימים בהשבה לשאלות לכל מען דבעי. מסירותו לכל פונה, דבקותו בהעמקה בכל תשובה, עזרתו הבלתי מתפשרת לכל מי שהיה זקוק לה, הם אות ומופת למנהיג חינוכי.
בימים אלו פורש עדי רוזן מעבודתו בתחום כתיבת הספרים במכון וייצמן. פרישתו היא הזדמנות מיוחדת להכיר תודה לאיש הנדיר הזה, שהקדיש את מפעל חייו למורי ולתמידי הפיזיקה בישראל.
אין לי ספק כי לעדי יש חלק לא מבוטל בהצלחת ההיי-טק בישראל, בחדשנות ובתעוזה של מדעניה ובנחישות מהנדסיה. עדי הקדיש את מפעל חייו ללמידה מתוך התנסות וחוויה, לחם בעוז כנגד כל הסוברים אחרת והעצים את מורי ותלמידי הקהילה.
אז אם חושבים על זה בעצם,
את סופרמן לא הכניע סתם עוד איזה מישהו.
את סופרמן הכניע כנראה – איש פלאי אמיתי!
זה לא מובן מאליו, שפיזיקאי רציני, שהמעבדה, המחקר והאקדמיה קורצים לו מחד ומנגד נעוצים בו מבטי התלמידים, בוחר לוותר על יוקרה אקדמית, ולרדת ממגדל השן לכיתות הלימוד. לעשות זאת בגובה העיניים, תוך הקשבה ובהעדר כל פטרונות. עם יכולת יוצאת דופן לראות כל שאלה מנקודת מבטו של התלמיד. עם היכולת לראות מה לא רואה הלומד הצעיר, מה מבלבל בדרך, איפה נמצאות המהמורות בדרך וכיצד המורה יכול לתכנן את הוראתו כך שהתלמיד יוכל ללמוד מתוך חוויה ולפרק את הקשיים בו זמנית.
כולי תקווה שבעקבותיו יקומו אנשים פלאיים נוספים, שלא רק ידברו על חינוך – אלא יבחרו לעשות חינוך בעשר אצבעותיהם.
עדי, תודה מעומק הלב על תרומתך הענקית,
לנו המורים,
לקהילת התלמידים,
וללב ליבו של החינוך המדעי בישראל.
