נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
כשנכנסתי השנה, בפעם הראשונה בחיי, ללמד בחטיבת הביניים זכיתי למספר תגליות. העובדה שבחטיבת הביניים אנחנו מתקשים להסביר מושגים מהותיים היא רק אחת מהן. השנייה קשורה לבחירות בנושאים אותם אנו מלמדים.
כדי להמחיש את הביקורת שלי בעניין, הנה דוגמא:
בכתה ט' לומדים התלמידים אנרגיה. במסגרת זאת הם פוגשים פגישה מתמטית את המושג אנרגיה - פוטנציאלית כובדית. ואם עצם ההכרות עם המושג הזה לא הוסיפה לנו אוטומטית חמש נקודות לIQ, הרי שמיד גם נלמד איך מחשבים את זה:
איך מחשבים אנרגיה פוטנציאלית כובדית?
כופלים מסה, בגובה הנמדד ביחס למישור הייחוס ב... – נחשו מי? g! (אם אין לכם היכרות מעמיקה עם g אתם מוזמנים לפנות לחלק א'). אם לא נרדמתם במהלך קריאת המשפט האחרון, כבר קיבלתם סמיילי!
ועכשיו תזכו לקרוא את התצוגה המקוצרת לזה: mgh. ואם שאלתם למה מחשבים כך את ערך האנרגיה הזו? ההסבר המקצועי המדופלם שאפשר לספק ברמת הלימוד הזו הוא...: "ככה...???"
אבל האמת היא שאני לא הוגנת, כי יש גם הסבר נפוץ המלווה בנוסחה המשמימה: "תחשבו על זה: כשנופל עליכם נבוט מקומה עשירית, זה יותר כואב מאשר כשנופלת עליכם נוצה מקומה ראשונה, נכון?".
ההסבר הזה אמור להסביר מדוע האנרגיה תלויה בגובה. שכנעתי אתכם? אני מקווה שלא. כי ההמחשה הזו היא מרק של שטויות פיזיקאליות.
לטובת המורים לפיזיקה שבין הקוראים, נודה בכך שמה ש"כואב לי" כשפוגע בי חפץ הרי אינו ה"אנרגיה". אפשר להתווכח אם הכאב תלוי בכוח, או בלחץ... כך או כך הדרך מהנבוט אל הכוח עוברת יותר דרך נושא בפיזיקה שנקרא: "מתקף ותנע" והרבה פחות דרך אנרגיה, אבל למי אכפת אם התלמידים מהנהנים בסוף ההסבר, נכון?
מבלי להיכנס לעוד לפרטים טכניים בפיזיקה (שעלולים לשבור סופית את הקוראים), בואו נסכם, שתלמיד נבון ודייקן בקלות יחשוף את הבלוף עם כמה שאלות שיעלו סתירה מול מה שקורה במציאות (כמו למשל, אם אתה נופל מאותו גובה פעם על בטון ופעם על מזרון – יש הבדל באנרגיה? לא! יש הבדל במכה? כן! למה? כי הדוגמה הזו לא נכונה).
אז למה המורים למדעים נואשים לרוץ לחצר ובשלב הזה לבצע את הניסוי עם הנבוט והנוצה?
כי ההסבר שנשאר להם לכתה הוא כדלקמן (אני מזהירה - קחו אויר):
בואו נראה אתכם שורדים את ארבע הדקות שתיארתי כאן בכתה מבלי ש...
א. שלוש בנות מתעלפות.
ב. שני תלמידים פורצים בבכי.
ג. מטח של עגבניות רקובות נזרק עליך כמטרה.
ד. כל התשובות נכונות.
אז פלא שהמורה רוצה לצאת מהכיתה ולזרוק נבוטים מהחלון? הוא מעדיף שהנבוט יהיה חלק מניסוי ולא משהו שרודף אחריו אחרי השיעור. בשלב הזה מידת האמת הפיזיקלית הטמונה בניסוי היא כבר חלק שולי בתוך מכלול השיקולים הנואשים שלו.
עכשיו תורכם לשאול: "אז למה אם כך מלמדים אנרגיה בכתה ט'? תודה ששאלתם. מלמדים אנרגיה כי זה נושא חדשני, עדכני, רלוונטי ומגניב. נכון? נכון!
האם זה הופך אותו לנושא מתאים לחטיבה?
אהה... פה זה כבר תלוי את מי אתם שואלים. אל תטעו, אני לחלוטין דוגלת ברלוונטיות, ומסכימה לגמרי שאנרגיה זה נושא שמככב בכותרות מבלי שרב האנשים מבינים מה הוא אומר.
רק בעיה קטנה... באופן בו אנחנו מלמדים אותו בחטיבת הביניים - אנחנו לא משנים ולו בקצת את המשפט האחרון. הנושא עדיין רלוונטי. התלמידים? עדיין לא מבינים מה הוא אומר.
אני יודעת, מה שאני כותבת כאן קורא תיגר על נכבדים ומלומדים שהקדישו שעות של מחשבה מעמיקה על הבחירות האלה, וכל זה בקלות יישמע חצוף או יומרני. אני לא מזלזלת לרגע באף מומחה שבטוחני כי כיוון לטובות שבמטרות. ברם, הגיעה לדעתי העת להציג תמונה מן השטח, ואם תרשו לי, אז גם את דעתי הממש לא נכבדת והאישית.
להוראת הפיזיקה בחטיבת הביניים יש 4 מטרות מובהקות בעיני:
1) להמחיש את החוויה הרלוונטיות והעניין שבפיזיקה.
2) להקנות כלים של שאילה וחקירה מדעית.
3) להקנות כלים לפתרון בעיות.
4) לייצר אצל התלמיד חוויה של הצלחה בהתמודדות עם אתגרים מדעיים.
אני יכולה לכתוב כאן מאמר בן עשרה עמודים הממחיש באופן מפורט כיצד הוראת נושא האנרגיה בשלב זה של בשלות מדעית מצליח באופן מדויק ומלא – להחטיא כל אחת ואחת מהמטרות שלעיל.
אנחנו מדברים על חקר, אבל מלמדים נושא שאין ניסוי ראוי אחד שאפשר פיזית לבצע כהדגמה בכתה, שלא לדבר על לאפשר לתלמידים להתנסות בו. איך בדיוק אנחנו אמורים לעודד תלמיד לחקירה מדעית, שאילת שאלות או ביצוע ניסויים באופן כזה?
לתלמיד כתה ט' אין את הכלים המתמטיים או הבסיס בידע פיזיקלי כדי להבין את מושגי היסוד עליהם נבנה מושג האנרגיה. התלמיד מבשיל להתמודדות עם מושג ברמה הזאת, לעניות דעתי, רק בכתה י"א (להוציא תלמידים יוצאי דופן).
הנושא אולי רלוונטי, אבל לתלמידים אין את הכלים והידע להבין אותו בשלב זה
אז נכון שזה נראה מצוין בתכנית הלימודים כשמדברים על נושא "חם" כל כך בחדשות העולמיות. וזה גם מקסים שהמורה יכולה להביא לכיתה כתבה על ההתמוטטות הכלכלית של רוסיה ולקשר אותה לדיון על אנרגיה. מקסים.
רק שזה שיעור בקוסמטיקה. לא בפיזיקה. אז על מי בדיוק אנחנו עובדים?
שום ערך מוסף מבניית הבשלות המדעית של התלמיד לא הרווחנו מכך שהתיימרנו ללמד אותו אנרגיות. התיימרנו, אבל בואו נודה בזה, אנחנו יכולים "להעביר" את התלמידים שלנו בבחינה, אבל במבחן הלמידה המשמעותית אנחנו נכשלים.
עכשיו תורכם להגיד: "נראה שהיא באמת יודעת לקטר אבל בואו ונראה אותה עושה משהו?" אז זהו. תודה ששאלתם.
אני בהחלט לא חושבת שהדרך לישועה כרוכה בהחזרת התלמידים לימי הביניים בחטיבה, בהם המסכנים היו אמורים לחשב כמה קלוריות היה צריך להשקיע בחימום שני ליטר מים ב10 מעלות, שאלה כל כך מרתקת שיש סיכוי שהם היו מעדיפים לקיים תצפיות על צבע מתייבש.
אבל לטעמי יש נושא מתבקש, שמחובר לתכנית הלימודים בחטיבה העליונה, אינו דורש ידע מעמיק במתמטיקה, עשיר בניסויים והדגמות, רלוונטי ברמות מפחידות למהפכה הטכנולוגית ובונה יסודות מוצקים לחשיבה מדעית: אופטיקה.
אני לא המצאתי את זה, מורים מופלאים כבר חשבו על זה הרבה לפני.
יש אינסוף פרויקטים של בנייה, הערכה חלופית, חקר, חיבור לאקטואליה, ניסויים, סרטונים, הדגמות וחוויה שדרכם אפשר ללמד את הנושא הזה מבלי לוותר כהוא זה על הדיוק המדעי בהוראתו. התלמידים יכולים לגלות את רב החוקיות בו באופן עצמאי, להתרגש מיישומים שהם יכולים למצוא עבורו ולחלוק אותו חווייתית עם הסביבה. אם זה היה תלוי בי? הייתי משמיעה קול כלפי גדולים וחכמים ממני, לבחון מחדש את הסוגיה, האם הבחירות בתכנית הלימודים עושות חסד עם המטרות שלנו.
אבל מי אני שאדבר? הרי מראש התוודיתי, שאני? לא מבינה כלום!