אוף! אני לא מבינה כלום! (חלק א')

אני מודה: עד לשנה הנוכחית, בעצם לא יצא לי עדיין ללמד בחטיבת הביניים. זה נכון, כולם מדברים על כמה שהרצף בין שלבי הלימוד הוא חיוני וחשוב. אבל אהיה כנה: אני טיפוס שמרן ומקובע. טוב ונעים לי עם תלמידיי במגמה הפיזיקאלית. במגמה הפיזיקאלית התלמידים בוחרים להימצא, יש יעד מוגדר ומגובש לכל הלמידה המאומצת (וכמה שאנחנו אוהבים לקטר עליו, אנחנו עוד יותר אוהבים שהוא שם...), במגמה הפיזיקאלית אני מכירה את האתגרים, מכירה את הנפשות הפועלות ויודעת בדיוק על מה אני אמורה להתלונן בכל שלב בעבודה.

למרות כל האמור לעיל, השנה התגברתי על עצמי. בפרץ תעוזה שהפתיע אפילו אותי, פסעתי לשעתיים בשבוע אל הלא נודע בקרב תלמידי כתות ט'. הפריצה הנועזת חשפה את מבוכתי הרבה, כשגיליתי – עד כמה אני בעצם לא מבינה שום דבר. אז למה אני מטריחה אתכם במאמר הזה אם כל מה שיש לי להגיד זה שני לא מבינה?

כי כמו מורה אופיינית, אני מקווה, שאם אסביר את זה למישהו אחר – אולי בסוף אני אבין את זה בעצמי.

אז כך מתחיל הסיפור שלי:

הפרק הראשון הוא במפגש עם חבריי החדשים לצוות: המורים למדעים. צוות המורים למדעים שמלמד לצדי הוא צוות משקיען, מסור, סקרן ולהוט. אבל כשאני אומרת 'המורים למדעים' אני מדברת בעיקר על מורים לביולוגיה, שבאכזריות רבה תלשו מהם דפי עבודה על פוטוסינתזה ודחפו להם ליד כדור, סרגל ומצגת על אנרגיה פוטנציאלית. אז פלא שמזה שנים הם מלמדים ש-g הוא כח המשיכה.

רגע רגע! נכון, אמרתי משהו בפיזיקה. אבל לפני שמדפדפים לכתבה הבאה או בולעים "ואבן" כדי לסיים את זו, הרשו לי בבקשה להזמין אתכם למשחק קטן של "בחן את עצמך":

מה חלף בראשך בעת קריאת המשפט "g הוא כח המשיכה"?

1) אמא'לה למה עושים לי את זה? אני חתמתי ויתור על פיזיקה עוד בכתה ז'.

2) כח משיכה? g? נשמע נכון... למה, יש בעיה?

3) כח המשיכה זה לא...mg?

4) g הוא גודל פיזיקאלי שבכלל נמדד ביחידות שונות מכח ולכן לא יכול להיות שווה לו.

5) למה שמישהו ירצה ללמד מושג כמו שדה או תאוצת נפילה חופשית את מי שעדיין לא יודע אפילו לאיית  "קינמטיקה"?

אם בחרת בתשובות 4 או 5, מזל טוב! זה אומר שבילית מספיק שעות במעבדה לפיזיקה כדי לדעת שלרוב הניסוי הזה לא עובד. לעומת זאת, אם התשובות שלך נעו בין 1 ל – 3, ייתכן שאתה מאוד אוהב ואפילו מתעניין בפיזיקה, אבל אין לך שום רצון ללמד את המקצוע הזה בכיתה. העניין הוא שזו לגמרי לא אשמתך! גם אני לא הייתי רוצה אפילו לשבת בשיעור של עצמי בו אני מלמדת מוטיבים ספרותיים של שירת ימי הביניים או את מנגנוני הרבייה של הדבורה.

אז למה כופים על מורים מתחומי דעת אחרים, מורים שלא אמורים להיות בקיאים בתחום, ללמד מכל המקצועות  - פיזיקה?

גם אני לא הייתי רוצה אפילו לשבת בשיעור של עצמי בו אני מלמדת מוטיבים ספרותיים של שירת ימי הביניים או את מנגנוני הרבייה של הדבורה.

אני תוהה, אם מישהו היה מעלה בדעתו לפנות למורה לערבית ולהגיד – "הו יופי, אתה מורה מצוין לשפות! למה שלא באותה ההזדמנות תלמד גם אוזבקית? 

אבל נדמה שבחרו להתעלם מתהייה זו כשבאופן גורף מעכו את שלושת תחומי הדעת: ביולוגיה, כימיה ופיזיקה, כשעשו מהם קבעץ' אחד גדול שנקרא: "מדעים".

אני אפילו לא טוענת שלא היו להחלטה הזו סיבות טובות, או שיש לי פתרונות טובים יותר לסוגיות לוגיסטיות של תקציב או כח אדם. אני אפילו לא מעזה להיכנס לשיקולים שמאחורי ההחלטה, שברור שהם לחלוטין מחוץ למומחיות שלי. אבל...

(ובהחלט יש כאן "אבל")

הטרוניה שלי היא על ה"איך": אם מחליטים לכפות הוראת תחום דעת שאינו תחומו המקצועי המקורי של המורה – הרי שראוי להזינו בכלים, הסברים, ניסויים וליווי רצוף בשטח.

עכשיו בטח יתרעמו אנשי משרד החינוך, וישלפו רשימת השתלמויות, חוברות הנחייה למורה, כנסים ותכניות למכביר. זה באמת נחמד, אבל אני מדווחת עמוק מן השטח ואומרת ללא כחל וסרק את מה שאחד הבנים שלי נהג להגיד בגיל שנתיים, בכל פעם שהחזיק בידו צעצוע מקולקל: "לא'ובד!".

לא'ובד!!!

לא עובד חברים יקרים. לא עובד. אין תחליף למנחה בשטח שיספק באופן שבועי למורים מערכי שיעור, ניסוי, דפי עבודה, פעילויות מתוקשבות והסבר פיזיקאלי מעמיק של התופעה אותה הם עומדים ללמד. מתוך בית הספר שלהם, בכל שבוע.

אחרת?
לא'ובד!

הנה אני שומעת אותה. גם אתם? מלת הקסמים או בעצם מלת האנטי קסמים שסותמת את הגולל על רב היוזמות: "תקציב!" או בשתי מלים: "אין תקציב".

אז חבריי ומכובדיי, בואו לא נעמיד פנים. "אין תקציב" זה רק שם קוד ל"זה לא מספיק חשוב לי". ובמציאות שבה העתיד הכלכלי של מדינת ישראל נגזר ממספר המהנדסים והמדענים שהיא תצליח להצמיח מתוכה...

לא הגיע הזמן שנחליט שזה מספיק חשוב?! מדובר בסך הכל בהקצאת שתיים או שלוש שעות שבועיות, בתוך סל של אלפי שעות. אבל כדי שזה יקרה, הקודקודים מוכרחים להחליט שזה חשוב. ויפה שעה אחת קודם.