מורה לחיקוי: מורים מעולים מספרים על המורים שלהם

מורים איכותיים ומיוחדים יכולים לשנות את חייהם של תלמידיהם. ואכן, כמעט לכולנו יש מורים שהשפעתם נחרטה עמוק בנפשנו. מורים אלו תרמו לא מעט לעיצוב של מי שאנחנו היום.

רבים מאתנו חלמו וחולמים להפוך למורים כאלו, כמו שהיו לנו: מורים מיוחדים, מלהיבים, מעניינים. מורים שיגרמו לתלמידים להאמין בעצמם, להיות מרותקים לתוכן השיעורים, להמשיך לחקור ולהתעניין בתחום הידע. אספנו כמה מורים מעולים כאלה, וביקשנו מהם לספר על המורים שלהם – האנשים שהשפיעו עליהם והביאו אותם בסוף להוראה. אתם מוזמנים להתרגש יחד איתנו:

דני עובדיה, מורה לפיזיקה מבית הספר העל-יסודי משגב והתיכון הוירטואלי, מספר על ניסים בן שלמה:
כאשר למדתי בתיכון אורט טכניקום גבעתיים, ניסים בן שלמה לימד אותי מתמטיקה. כל שיעור עם ניסים היה חוויה מיוחדת, ואנחנו התלמידים, לא ידענו אף פעם מה עלול לקרות בשיעור הבא. כך למשל, כאשר תלמיד ניגש ללוח לפתור תרגיל וטעה, ניסים נשכב על השולחן ושלח את אחד התלמידים להביא כוס מים ולשפוך אותה עליו, על מנת שלא יתעלף. כשתלמידים עשו שגיאות חמורות, הוא היה שואג "גוואלט!" וסוטר לעצמו נמרצות בשתי ידיו. לבסוף, בזמן מבחנים ניסים היה עורם שני שולחנות ויושב בראשם, כך שכל תזוזת ראש של אחד התלמידים בכיוון הלא נכון, הייתה גורמת לקפיצת נינג'ה שלו מלמעלה.

מתוך העניין שניסים יצר הייתי מחכה בציפייה לכל שיעור, ואפילו מחכה שהחופשים יסתיימו על מנת ששיעורי המתמטיקה יחזרו כבר. ההתלהבות והעניין יצרו אצלי אהבה למקצוע, שהביאה אותי להישגים גבוהים, אבל גם לסיוע לחברי לכיתה במקצוע, כך שהתחלתי ללמד את התלמידים שהתקשו בשעות הערב (ללא תשלום כמובן). כל אלו השפיעו עלי ומשפיעים עד היום, בעיקר בתפיסה שקיבלתי ממנו כי השיעור צריך להיות מעניין, משעשע ואפילו מטורף, על מנת שהתלמיד ייצפה למפגש הבא. כשאני מסתכל אחורה, ייתכן שהוא היה מי שהביא אותי להוראה.

ד"ר עביר עאבד, מורה לכימיה בתיכון הגליל בנצרת, מספרת על מוניר בשארה:
לשמחתי, במהלך השנים היו לי הרבה מורים שהשפיעו עלי עמוקות, אך למוניר הייתה ההשפעה המרבית. מוניר לימד אותי מתמטיקה, כאשר הסטיגמה שהייתה אז, ואני מניחה שעדיין קיימת במידת מה עד היום, היא שמתמטיקה ובנות הם שני עולמות נפרדים, הפוכים ומנוגדים. אבל מוניר הצליח לנפץ את המיתוס הזה.

הלמידה לא הייתה פשוטה, כי למוניר היו דרישות וציפיות גבוהות. יחד עם זאת, הוא שידר אכפתיות, חום, תמיכה ופרגון, והתייחס לכל תלמיד - כאדם. הוא תמיד היה שם כשהיינו צריכים אותו – עודד ונטע בנו אמונה שאנחנו מסוגלים. מוניר הוא אדם הנושם אהבה גדולה ומסירות רבה למקצוע ולתלמידיו. אני זוכרת שהתשוקה למקצוע בערה בו. כך, מוניר הצליח להפוך את מקצוע המתמטיקה "המאיים" לכאורה למקצוע מדהים ביופיו, מהנה ומאתגר. בכניסתו לכתה שלו שרר שקט מכבד: שקט השמור לאדם שמעריצים ואוהבים.

כל אלו העצימו אותי וגרמו לי אישית לרצות להגיע רחוק יותר, רצון התבטא בביצועים ומאמץ רב להגיע למטרה: אני זוכרת שלקראת כל בחינה הייתי מסוגלת לשבת שעות על גבי שעות לפתור תרגילי חזרה. עשיתי זאת ברצון והרגשתי עונג וגאווה גדולה בכל פעם שהצלחתי במשימה שהוא הגדיר כמורכבת.

במחשבה לאחור אני משוכנעת כי הגישה של המורה והתנהלותו בכתה קובעת את התוצאה בסופו של דבר. את הדבר הזה לקחתי איתי ואני מיישמת אותו בכיתותיי. המשוב החיובי שאני מקבלת מתלמידיי לאורך כל שנות ההוראה, במשך יותר משני עשורים, מעידים כי לא הרמה האקדמית ההתחלתית של התלמידים וגם לא מספר התלמידים בכתה, אלא מורה טוב, שמאמין כי כל תלמיד רוצה ומסוגל להצליח, עושה את כל ההבדל!

בכניסתו לכתה שלו שרר שקט מכבד: שקט השמור לאדם שמעריצים ואוהבים. 

גילי נגר, מורה למתמטיקה בתיכון עירוני ז' ביפו, כותב על מרשה חכמון:
המורה שהשפיעה עליי יותר מכל, הייתה המורה לאנגלית שלי בתיכון – גברת מרשה חכמון. מרשה הייתה אשת חינוך הרבה לפני שהיא הייתה המורה לאנגלית שלי. היא לימדה אותי המון ערכים כמו אחריות, אכפתיות, כבוד, נימוס, נתינה ועוד. אך מעל לכל היא לימדה אותי להאמין ביכולות שלי להשיג כל דבר שאני חפץ בו! היא ידעה תמיד לפרגן, לשבח ולפאר. היא גם עשתה זאת במיוחד ברגעים קשים, רגע לפני שאני מוותר.

אנגלית הייתה מקצוע שהתקשיתי בו מאוד. אם מתמטיקה ופיזיקה היו בשבילי שפות יותר פשוטות מעברית – אנגלית הייתה חלום רע. בבית לא הייתה לי תמיכה בלימודי השפה, בבית הספר היסודי נחשפתי אליה רק בגיל מאוחר ובתיכון מצאתי עצמי נאבק כדי להצליח לחבר משפט. התחלתי לשנוא את השפה האנגלית... עד שהכרתי את מרשה. מרשה לימדה אותי שהיכן שקשה, זה בדיוק המקום שאני יכול להשתפר משמעותית. מרשה לימדה אותי שאם קשה לי, אז הדבר הכי קל לעשות זה להרים ידיים ולומר "קשה לי". אבל, יותר קשה להתאמץ, לרצות ולהאמין שאני יכול.

מרשה גרמה לי להאמין שאני יכול להצליח! היא גרמה לי להאמין שאני יכול לרצות דברים. בעצם לא רק שאני יכול, אלא שזו הזכות הבסיסית שלי "לרצות" ופשוט ללכת ולהשיג.

מרשה, היום אני מוצא עצמי תלמיד לתואר שלישי באונ' מסצ'וסטס, בארה"ב, במחלקה לחינוך מדעי, טכנולוגי ומתמטי, פיתוח והכשרת מורים. את ה"שיעור" שלימדת אותי לא אשכח בחיים. הייתה לך גם דרך מיוחדת ופשוטה ללמד אותי זאת – פשוט האמנת בי! תודה לך מרשה על הערכים, התמיכה ובעיקר האמונה. 

ברגשי אהבה והערכה רבים, גילי נגר.

קובי שוורצבורד, מורה לפיזיקה מתיכון ליאו באק בחיפה והזוכה בפרס טראמפ להוראה איכותית לשנת 2013, כותב על ריקי ברמן:
המורה שהכי השפיעה עלי והכי זכורה לי, היא המורה שלי למתמטיקה בתיכון עירוני ג' בחיפה: הגברת ריקי ברמן. בתור תלמיד שלא במיוחד אהב ללמוד, שיעורי המתמטיקה עם ריקי היו השיעורים שלהם חיכיתי והיו לי נקודת אור במשך היום. היא תמיד ידעה לתת מקום לנקודות החוזק שלי, עודדה אותי והעבירה את השיעורים באווירה נעימה ומהנה. היא ידעה להגיע אלי ולגרום לי להאמין בעצמי וביכולות שלי, ובכך גרמה לי לאהוב מתמטיקה, להתאמץ ולהשקיע. לפני כשנה יצא לי לפגוש את ריקי באירוע בו הרצאתי בנושא: "כיצד אפשר ללמד פיזיקה עם חוויה ותשוקה". התרגשתי מאוד במפגש המפתיע, ובתחילת דברי הקדשתי את ההרצאה למורה שלי למתמטיקה, לה אני חייב את האהבה הראשונה שלי למתמטיקה, שפתחה לי את עולם המדע לאחר מכן.

תודה לך ריקי. 

איריס כהנא, מורה למתמטיקה מבית הספר שרת בנתניה, כותבת על שושנה אברהם:
המחנכת שלי בתיכון, שהיום מנהלת את בית הספר בו אני מלמדת (בו 40% מהמורים הנם בוגרי בית הספר) היא ד"ר שושנה אברהם. שוש הקפידה על קיום שיח סובלני ומכבד בשיעורי חינוך, דבר שהיה מאוד קשה בכתה בה למדו חמישה חברי "השומר הצעיר" מצד אחד, שלושה תלמידים דתיים (שהיום הם דיינים בבית הדין הדתי ומקיימים אורח חיים חרדי לגמרי) ואנחנו... אלה באמצע.

במרבית השיעורים הועלה נושא לדיון, וקולו של כל אחד נשמע. לעיתים היו ויכוחים קולניים אבל שוש דאגה לשמירה על תרבות השיח ואיפשרה לכולם לבטא את עמדותיהם ללא חשש. בכך היא לימדה אותי כמורה וכמחנכת, כמה חשוב לקיים שיעורי חינוך משמעותיים ולא לוותר עליהם בשום אופן.

שוש דאגה לשמירה על תרבות השיח ואיפשרה לכולם לבטא את עמדותיהם ללא חשש

סמדר לוי, מורה לפיזיקה מתיכון 'הדרים' בהוד השרון, מנחה מובילי קהילות מורי פיזיקה במכון ויצמן למדע והזוכה בפרס טראמפ להוראה איכותית לשנת 2014, כותבת על חיים ברוקר:
המורה שהשפיע עלי במיוחד הוא מר חיים ברוקר, המורה שלי לפיזיקה בתיכון "אוהל שם" ברמת גן, שבשיעוריו הפיזיקה קיבלה חיים משל עצמה. מר ברוקר (כך קראנו לו) הקפיד להדגים לנו כל תופעה שעליה למדנו, ביצירתיות ובעזרת ציוד שבנה והרכיב במיוחד למטרה זו. אני לא זוכרת שראינו אותו יוצא להפסקות – הוא תמיד עמל שם, בפינה שבמעבדה לפיזיקה, על בניית איזו מערכת ניסוי חדשה. הוא לימד אותנו על היופי שבמדע, מהי חשיבה שיטתית, מה החשיבות של סדר (במחשבה ובכתיבה) והצליח להפוך את המקצוע למלהיב ומסתורי. הוא גם אף פעם לא וויתר לנו כשהתעצלנו או עשינו קיצורי דרך ולימד אותנו לדרוש מעצמנו את המקסימום.

מה שלמדתי ממנו השפיע מאד גם על מי שאני, וגם על איזו מורה אני שואפת להיות. גם כיום, אחרי כל כך הרבה שנים כמורה לפיזיקה, אני עדיין לא מאמינה שהעזתי להיכנס לנעליים שלו, הגדולות כל כך בעיני. רק בדבר אחד שאפתי תמיד להיות אחרת: כל כך הערצנו אותו שעד כמה שזכור לי לא העזנו לשאול שאלות בשיעורים, שלא יחשוד בנו חלילה שלא הבנו.... זה גרם לי כמורה להשתדל שתלמידי אף פעם לא יהססו לשאול ולבסס רבים מהשיעורים על השאלות המדהימות שהם שואלים. 

אם גם לכם יש מורות ומורים שהשפיעו עליכם ומגיעה להם תודה - כתבו לנו. אם אתם מכירים מורות ומורים למתמטיקה ומדעים המדגימים הוראה איכותית הלכה למעשה, כדאי לדעת שההרשמה לפרס טראמפ להוראה איכותית לשנת 2015 בעיצומה והמורה הזוכה יהנה/תהנה מפרס בגובה 100,000 ש"ח!

את כל הפרטים ניתן למצוא באתר הפרס

*איורים: תום אנגלר