לא כל המורים שווים

כשאני נזכר בימי בית הספר התיכון בו למדתי, עולות לי בראש דמותן של שתי מורות, רחלי וסיגל (שמות בדויים). רחלי היתה מורה מעולה, העבירה את החומר בצורה ברורה לכל התלמידים, החזקים  כמו החלשים, ניהלה את הכתה ביעילות, התמודדה עם בעיות משמעת היטב והיתה דוגמא אישית לכל התלמידים. סיגל, לעומת זאת, מעולם לא היתה צריכה להיות מורה. חוסר הבטחון שלה היה בולט, הכתבות היו צור, ההוראה היחידה שהיא הכירה ודוגמא אישית לא היתה שם. רחלי היתה מורה שבית הספר חייב להוקיר, לתגמל ולשמר. סיגל היתה מורה שצריכה מקצוע חדש. 

בשני המאמרים הקודמים, הסברתי כיצד המחקר מראה לנו שאין גורם חשוב יותר בבית הספר מאשר המורה, ומדוע העלאת שכר המורים היא צעד מדיניות חכם והכרחי. אם הסכמתם עם הטענה ששכר המורים חייב לעלות, המאמר הבא והאחרון בסדרה הזו הוא בבחינת נאה דורש נאה מקיים. מי שחושב כמוני שמורים צריכים להיות בחלק העליון של פירמידת השכר במגזר הציבורי, חייב גם לזכור אמת פשוטה אך נשכחת: לא כל המורים טובים.

אפקט החלקיק
ב-2009, התפרסם בארצות הברית מאמר ששינה את מערכת החינוך במדינה. המאמר נקרא ״אפקט החלקיק״ (The Widget Effect) והוא הראה כיצד נכשלת מערכת החינוך האמריקאית בהערכת מוריה. המאמר הראה כיצד מדיניות בה אין מקום לתהליכים של הערכת מורים ובמקום זאת, קידום מקצועי מבוסס אך ורק על ותק, יוצרת מציאות בה ניתן לדמות את המורים ל״חלקיקים קטנים״, זהים לחלוטין זה לזה הניתנים להחלפה. 

במידה רבה המאמר תיאר גם את המצב בישראל כיום. מסלולם המקצועי של המורים בארץ לא מבדיל בין מורים טובים למורים לא טובים, כמעט בשום שלב; גיוס המועמדים להוראה איננו באמת תהליך רציני הממיין מועמדים מתאימים ולא מתאימים וכמעט כל אחד היום יכול להתקבל למסלול תעודת הוראה. פיזור המורים לבתי הספר איננו אסטרטגי ונעשה ללא כל מחשבה על איפה צריכים את המורים החזקים ביותר (בכדי להימנע מבעיית החלוקה הבלתי שוויונית). מערכת הפיתוח המקצועי וההשתלמויות קשורה בעיקר לתלוש המשכורת ולותק, לא לרמת המורים ולתחומים בהם הם זקוקים לשיפור. המשכורות עצמן בנויות על ותק בלבד בעוד ששנות ניסיון ידועות כמדדים לא אמינים בכלל לרמת הוראה. לסיום, אין אסטרטגיה של שימור המורים הטובים ביותר בבתי הספר והוצאת מורים שאינם מתאימים מהכתה. גם בישראל, המורים הם ״חלקיקים״ ברי החלפה, זהים לחלוטין. 

מורים הם כמובן לא זהים, ולא צריך מחקר כדי לדעת זאת. מספיק להזכר ברחלי וסיגל. כפי שכתבתי במאמר הקודם, הוראה היא מקצוע רציני, הדורש רמות תחכום ובצוע גבוהות ביותר. ישנם מורים רבים הניחנים בכך והשפעתם על חיי התלמידים היא עצומה ומנגד מורים שפשוט לא מתאימים למקצוע ויכולים ממש לגרום לנזק עצום לילד. אז מדוע אנחנו מתייחסים בחוסר מקצועיות וזלזול למקצוע כאשר איננו מתגמלים את המורים המתאימים ומוציאים מן הכתה את אלו שאינם? 

מאז פרסום המאמר בארצות הברית, עברה המדינה מהפיכה של ממש בהערכת מורים. מדינות שונות בארה״ב בוחרות מדדים שונים להוראה איכותית אך כמעט בכולן נהוגות מערכות הערכה מתוחכמות בהן משתמשת המדינה כדי להוקיר ולתגמל את המורים הטובים ביותר, לפתח את המורים באופן אישי על פי צרכיהם, לשפר את המורים החלשים וכן - גם לפטר את המורים הבלתי מתאימים. 

מדדים להוראה איכותית
ישנם מדדים רבים הנמצאים כיום בשימוש להערכת מורים. המדד הנפוץ ביותר הוא כמובן התצפית (Classroom Observation), בה המנהל, מורה ותיק או גורם חיצוני בוחנים שיעור ומעריכים את איכות ההוראה. מדד נפוץ נוסף, שהוא גם השנוי במחלוקת מבין כולם, הוא מדד ה״שיפור בלמידה״ (Student Growth), בו משתמשים במבחני תלמידים כדי לאמוד את השינויים בהישגים שלהם לאורך זמן ולהשליך מכך על רמת המורה. 

המחקר הבולט ביותר בתחום המדדים שייך לקרן גייטס. הקרן מימנה ניסוי שכלל השוואה של לא פחות מ-3000 מורים שהתנדבו למחקר וו״נמדדו״ בדרכים שונות. הניסוי העצום העניק הזדמנות למצוא את המדדים היעילים ביותר להבחנה בין מורים איכותיים ללא איכותיים. המחקר מצא כי מדדים שונים מצביעים על חלקים שונים בהגדרה ״הוראה איכותית״ ולכן שילוב בין מדדים במתן הערכה כוללת היא הדרך הנכונה. ממצא מאוד מעניין של המחקר הוא שסקרי תלמידים על רמת הלמידה של עצמם הם המדד האמין ביותר לאיכות המורה. התלמידים יודעים להעיד טוב יותר מכולם על רמת ההוראה שהם מקבלים. 

בעיות בהערכה
ישנו כמובן גם צד שני לסיפור, והמהפיכה שהונהגה בארה״ב ידעה בעיות לא מעטות. ארגוני מורים (שאני נמנה על תומכיהם המובהקים) טענו כי הערכת המורים איננה הוגנת, שהשימוש בוותק טוב יותר ואף שמורים טובים מפוטרים לשווא. הטענה הנפוצה ביותר של ארגוני המורים היא שהשימוש במבחנים כחלק ממדד ה״שיפור בלמידה״ איננה באמת מדד אמין לרמת המורה כי הוא מושפע מהמון גורמים חיצוניים. עם טענה זו אני נוטה להסכים ולטעמי שימוש במבחנים הוא חשוב, אך צריך להיות סמלי, בין 5% ל-15% מהערכת המורה הכללית. 

מסמך שהתפרסם בחודש שעבר על ידי מכון המחקר הנחשב Brookings, מציע דרך ביניים המשלבת בין טענות איגודי המורים להתקדמות החשובה שנעשתה בהערכה. המסמך מציע לשנות את מבנה התצפיות על מורים ושבמקום ביקורי פתע, מורים יגישו שיעורים שהם עצמם הקליטו בוידאו. בכך, מורים יוכלו להתכונן לשיעור לדוגמא (אותו הם ישלחו להערכה) ולאחר מכן גם לראות אותו בעצמם. שינוי כזה ימקד את ההערכה בשיפור המורה ולאו דווקא בבחינתו. בנוסף, מציעים הכותבים, שהשימוש במדד ה״שיפור בלמידה״, המבוסס על מבחנים, יהיה מצטבר ויבחן את כל הקריירה של המורה. כך, מורה ותיק עם היסטורייה של הצלחות, לא יושפע בצורה דרסטית ממבחן חלש. 

רעיונות מן הסוג הזה הם בדיוק הדרך בה אנחנו צריכים להתקדם וזו גם הדרך לרתום את המורים. הרצון בהערכת מורים נולד מתוך הכבוד למורים וכנגד הפיכת המורים ל״חלקיקים״ ברי החלפה. כבוד למורים וגם לטענות הארגונים שלהם, חייב להמשיך להיות בבסיס תכנון המדיניות הזו. 

למרות הבעיות, המהפיכה האמריקאית הביאה לשיפור עצום ברמת ההוראה וברמת החינוך הכללית, ומחקרים רבים אישרו זאת. במשרד החינוך בישראל צריכים ללמוד; אסור לגייס מועמדים למסלול תעודת הוראה ללא אבחנה. חובה לעשות רפורמה בעולם ההשתלמויות ולהתאים אותן לרמת ולצרכים של כל מורה. חשוב להשתמש בהערכת מורים כדי לדאוג שלכל ילד וללא קשר לרמה הסוציו-אקונומית של שכונתו, יהיו מורים טובים בבית הספר. ולבסוף, בעזרת הערכת מורים, סיגל תמצא מקצוע שמתאים לה יותר ובו היא והתלמידים שלה יסבלו קצת פחות, ורחלי תקבל סוף סוף את ההכרה שמגיעה לה כמורה בלתי ניתנת להחלפה. 

לקריאה נוספת:

אפקט החלקיק - מאמר שהוציא ארגון The New Teacher Project ב-2009, שהביא למהפיכה בהערכת מורים בארצות הברית. המאמר מראה כיצד מערכת החינוך בארצות הברית פוגעת במקצוע ההוראה על ידי הפיכת המורים ל״חלקיקים״ זהים וברי החלפה.

מדדים להוראה איכותית - דו״ח של קרן גייטס המסכם ניסוי ענק במדידת הוראה איכותית. ניסוי שהביא למסקנה כי יש להשתמש בשילוב של מדדים שיעריכו אספקטים שונים בעבודה המורה.  

השלב הבא ברפורמת הערכת המורים - מסמך של החוקר Thomas Kane ממכון Brookings בו הוא מציע לשפר את המדדים להערכת מורים כך שיתנו יותר מקום למורה בבניית ההערכה ויקחו בחשבון ותק.