האם זו הסיבה המרכזית לפערים בחינוך בישראל?

מורים הם המרכיב הכי חשוב בבית הספר ומהווים את הגורם שיקבע יותר מכל את הצלחת הילדים. מאות מחקרים שבדקו, תצפתו, מדדו והשוו קבעו זאת. צריך פוסט נפרד כדי לכתוב על המחקר בתחום, אבל אפשר לקבוע באופן חד משמעי היום כי לא גודל הכתה, לא תכנית הלימודים, לא הטכנולוגיה בכתה, ולא שום גורם אחר חשוב יותר לילדים ממפגש עם מורה טוב. מעבר לכך, מנהל וצוות מורים טוב, יכול להתגבר גם על מחסור בהרבה מהדברים הללו, ולהעניק לתלמידים חוויה לימודית איכותית. חשבו על כך, יש בעולם הרבה בתי ספר מצוינים שאין להם מחשבים בכתה או כתות של 15 תלמידים. אבל האם אי פעם, בהסטוריה של החינוך, היה בית ספר טוב בלי מורים טובים? אין דבר כזה. לכן, כאשר תלמידים חזקים מקבלים מורים חזקים ותלמידים חלשים מקבלים מורים חלשים, הפער בחינוך גדל. פשוט.

בעית החלוקה הבלתי שוויונית של מורים (או הפיזור הבלתי שוויוני), היא המצב הבלתי נסבל בו תלמידים עניים מקבלים מורים טובים פחות מתלמידים עשירים. זה המצב בו התלמידים שצריכים מורים טובים יותר מכולם, מקבלים דווקא את המורים הטובים פחות, או המנוסים פחות. זה המצב הטבעי וההגיוני, בו המצטיינים בתכניות ההוראה השונות רוצים ללכת ללמד היכן שקל ללמד, בבתי ספר חזקים, בהם הילדים באים מוכנים ללמידה כבר מהבית ותפקיד המורה חשוב מעט פחות. כך, בקרב אוכלוסיות מוחלשות יותר, בהם תפקיד המורה חשוב שבעתיים, בקרב אוכלוסיות שגם ככה סובלות ממחסור במשאבים ונקודת התחלה נמוכה יותר, רמת ההוראה נמוכה יותר. הנתונים מהעולם (לא מכיר נתונים מישראל) שוברים את הלב. יש ילדים, שגם ב-12 שנות לימוד, לא יפגשו עם מורה מעולה וזה כנראה בגלל גודל חשבון הבנק של ההורים שלהם והשכונה מהם הם הגיעו.

חשוב כבר בשלב זה לסייג. לעתים, מורים השומעים על טענות לחלוקה בלתי שוויונית כועסים וטוענים שאותם מורים שאנחנו מכתירים כ״טובים״ לא היו מצליחים בבתי ספר קשים יותר ובעצם הפער הוא באיכות התלמידים ולא באיכות המורים. למרות שכמחנכים אנחנו מאמינים שאפשר ללמד כל ילד ולכל אחד יש סיכוי, אסור לבטל את הטיעון וכמובן שיש בו צדק כלשהו: עבודת המורה בבית ספר הנמצא באוכלוסיה של עוני גבוה, באוכלוסיית מיעוטים או פשוט בית ספר עם היסטוריה של כשלונות, שונה בתכלית מעבודתו של מורה בבית ספר שכבר מצליח ועלינו להכיר בכך. אבל בעיית החלוקה הבלתי שוויונית שרירה וקיימת ואולי נח יותר להסתכל על נתון כמו שנות נסיון כדי להוכיח אותה. אנחנו הרי יודעים שמורה בשנתה הראשונה אפקטיבית הרבה פחות ממורה מנוסה יותר, אז למה דווקא בבתי הספר החלשים אנחנו מוצאים כל כך הרבה מורים בשנתם הראשונה? 

הסיבה לכך היא כמובן הקושי הגדול שבעבודה בבית ספר בו תנאי העבודה הם קשים מאוד, מה שגורם למורים רבים, כולל מורים מצויינים (למשל אלו המגיעים מתכניות איכותיות כמו חות״ם), פשוט לעזוב. אותם מורים שעוזבים מוחלפים במורים חדשים, רמת הנסיון בבית הספר החלש יורדת עוד יותר וכן הלאה. בזה עלינו להלחם ואין קרב חשוב יותר לצמצום הפערים בחינוך.

אז מה עושים?
הרבה מדינות ניסו לשכנע מורים מצטיינים לעבור לבתי ספר בשכונות מצוקה על ידי תמריצים כספיים, חלקם נדיבים מאוד (למשל 20,000 דולר במזומן כבונוס למעבר של שנתיים-ראו מאמר בחלק הסילבוס למטה). כל מי שניסה את זה גילה שזה פשוט לא עובד. גם עבור סכומי כסף גדולים מאוד, מורים מצטיינים לא יעברו ללמד בבתי ספר נכשלים. מי שכן הצליחו להביא ולא פחות חשוב, לשמור על מורים טובים בבתי ספר מוחלשים, הם אלו שהתמקדו בסביבת העבודה של המורה, במנהל, ובקידום המקצועי שלו. בעיר שארלוט למשל, החליטו לשלוח מנהלים מצטיינים עם קבוצה של חמישה מורים לבחירתם לבתי ספר חלשים. עם הגיעם לבית הספר, יכלו המנהלים לפטר חמישה מורים מהצוות הקיים. בכך, השתנתה האווירה באופן מיידי. המורים שעברו עם המנהל, האמינו שיש סיכוי שגם יצליחו והם לא פשוט נשלחים לבדם למקום בו יכשלו. התכנית בשארלוט הניבה שיפורים מאוד מרשימים בבתי הספר. אותם שיפורים הפכו לקמפיין של משרד החינוך המקומי, שנועד לגייס את קבוצות המנהלים והמורים הבאות בתור. גם כאן בוואשינגטון, בפרוייקט שאני מוביל שיסתיים בתכנית מקיפה לטיפול בבעיה, נתמקד במנהל, בתמיכה במורה, בשיפור סביבת העבודה וכן בקידות המקצועי ואפיקי ההתפתחות של המורים כדרכים למשוך עוד ולהשאיר מורים טובים בבתי ספר מוחלשים.

חלוקה בעייתית גם בתוך בית הספר
הבעיה איננה קיימת רק בחלוקה של מורים בין בתי ספר, אלא גם בכתות בתוך בתי הספר. חשבו על בית ספר שאתם מכירים, אולי בית הספר בו אתם למדתם. האם הכתה ה״קשה״ בשכבה קיבלה את המורה המנוסה ביותר? פעמים רבות מדי, דווקא מורה מתחיל מקבל את הכתה הקשה ביותר ושוב, הפער לא רק נשמר, אלא גדל. כאן כמובן, המפתח הוא בתמיכה בשדרת הניהול של בית הספר, שתדע לחלק את המורים בין הכתות באופן אסטרטגי, ובאותה נשימה תעניק לכל המורים תמיכה הוראתית מקיפה.

שוב, טיפול בבעיה מעלה דילמות לא פשוטות ושאלות כמו איך מודדים מורה טוב, שאלה שאפשר להקדיש לה דיונים רבים ונפרדים. אבל קשה להתווכח עם המצב שלבית ספר הנמצא בנקודת נחיתות מובנית ומשרת אוכלוסיות מוחלשות שזקוקות להוראה טובה יותר מכולם, קשה הרבה יותר לגייס, לפתח ולשמור על מורים כאלו. אם רוצים לסגור את הפער בישראל, מכאן צריך להתחיל. תכנית ״מורה מצוין לכל ילד״ שאנחנו בונים בוואשינגטון ושאיננה קיימת בישראל, חשובה הרבה יותר מתכניות כמו ״מחשב לכל ילד״ למשל. מורה טוב יעשה את השינוי, לא מחשב.

סילבוס
כיוון שאני מאמין שמדיניות טובה נשענת על מחקר ופרקטיקות מוצלחות מכל העולם (ולא על אנקדוטות או אידאולוגיה מזדמנת), אני מוסיף למאמרים שלי פרק סילבוס, בו אני נותן קישר למחקר או שניים בתחום המדובר:

שימוש בתמריצים: מחקר מרתק שהוזמן על ידי משרד החינוך האמריקאי בו הוצאו למורים 20,000 דולרים למען מעבר לבתי ספר בשכונות עוני, שווה לקרוא על כמות המורים האפסית שהביעו עניין בתמריץ, וללמוד על כך שכסף יכול לעזור, אבל לבד הוא לא ישנה-כי לא בכסף הבעיה.

http://ies.ed.gov/ncee/pubs/20144003/pdf/20144003.pdf

נתונים מלואיזיאנה ומאסצ׳וסטס: מאמר קצר עם גרפים יפים, פשוטים ומובנים המראה קצת על ההתפלגות של מורים איכותיים בין רמות עוני שונות ובין גזעים במדינות לואיזיאנה ומסצ׳וסטס. הנתונים מאוד פשוטים להבנה ומראים באופן די חד על הבעיה.

https://cdn.americanprogress.org/wp-content/uploads/2014/04/TeacherDistributionBrief1.pdf