תנו לילדים ללמד!

ריק מרקוס מורה למתמטיקה מחטיבת הביניים לינקולן בסנטה מוניקה הנחה את תלמידתו "בוב" שלא הצליחה להבין תרגיל במתמטיקה להיעזר בתוכנת מחשב ובתוך זמן קצר היא וחברותיה החלו ללמד בעצמן תלמידים אחרים כיצד לפתור תרגילים...

https://www.youtube.com/watch?v=_8OAfHg0CP4

"בוב" (ששמה הוא בעצם קמילה) אומרת:

"אני חושבת שילדים אוהבים ללמוד מילדים אחרים מכיוון שיש מעין 'שפה של ילדים' וקל יותר להבין דברים כשאתה שומע אותם ממישהו שלומד הכל באופן שבו אתה לומד אותם. כמו כן יש דרכים רבות לפתור בעיה ולעיתים למורה יש דרך אחת להסביר אותה וכשהוא רואה שתלמיד פותר ומסביר אותה באופן שונה גם המורה לומד מכך".

אכן ילדים צעירים כבר בגיל שבע יכולים לעזור ללמד זה את זה לקרוא ולתרגל מתמטיקה, כך עולה ממחקר שמביאה כתבת הבי. בי. סי חנה ריצ'רדסון. המחקר, בראשותו של פרופ' פיטר טימס, ראש בית הספר לחינוך של אוניברסיטת דורהאם, שבדק 7,000 תלמידים ב 129 בתי ספר יסודיים בסקוטלנד, מציע שתלמידים יכולים להפיק תועלת מהוראת עמיתים על בסיס קבוע באמצעות מפגשים קצרים של שני תלמידים בעלי יכולת אקדמית שונה ולעיתים גם בגילאים שונים.

פרופ' טימס מסביר כי מה שקורה הוא הרחבה של הדרך הטבעית שילדים בגילאים שונים למדו מאחרים. "אם אתה מבקש מילד אחד ללמד ילד נוסף הוא עצמו לומד מעצם ההוראה. יש בני שבע שקריאתם כבר מספיק טובה וישנם שעדיין אינם קוראים אבל הם מבינים את המכניקה של הקריאה והילדים הגדולים יותר יכולים להבין את הטעויות שהם עשו. יתרה מכך, אלה שמבצעים את ההוראה זוכים להערכה עצמית ורוכשים בטחון".

הוראת עמיתים איננה טכניקה חדשה כשלעצמה, וישנם לא מעט מורים שכבר גילו את היתרונות שלה ומשתמשים בה לעיתים. החידוש במחקר של טימס, לטענתו, הוא הרעיון להחיל את דרך הוראת העמיתים באופן שיטתי ומאורגן בכל בתי הספר. פרופ' טימס אינו מציע שזה יהווה תחליף להוראה באיכות טובה אלא שבתי ספר צריכים לראות בזה דרך נוספת שאיתה מורים יכולים לעבוד.

ג'יליאן הפבורן, מורה בבית הספר היסודי בורנטאיילנד בפייף, שלקחה חלק במחקר, אומרת שתלמידיה נהנו לקרוא יותר ועשו זאת בתדירות גבוהה יותר בבית כתוצאה מכך. היא מוסיפה: "הם הבינו יותר מילים וקראו באופן מדויק יותר ואין ספק שהם הפיקו תועלת רבה מהתמיכה שקיבלו מילד אחר בנוסף למורה".

ילדים כבר בגיל שבע יכולים לעזור ללמד זה את זה.

מה קורה לתלמיד בזמן שהוא מתכונן ללמד?

להוראת עמיתים מסתבר ישנן השפעות נוספות - אנשים לומדים טוב יותר וזוכרים טוב יותר כאשר הם מניחים שיהיה עליהם ללמד מישהו אחר חומר חדש, כך עולה ממחקר אחר שנערך באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. המחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת לזכרון וקוגניציה, מעריך את ההשפעות האפשריות של הציפייה ללמד על הלמידה.

בשני ניסויים למדו המשתתפים קטע קריאה מסוים - חלקם כהכנה למבחן מאוחר יותר וחלקם כהכנה להוראת הקטע לתלמיד אחר שלאחר מכן, כביכול, היה נדרש להיבחן. במציאות, כל המשתתפים נבחנו ואף אחד מהם לא באמת היה מעורב בהוראת אחרים.

"בהשוואה לתלמידים שלמדו למבחן, תלמידים שנתבקשו ללמד קטע קריאה כלשהו זכרו את החומר באופן יותר מדויק, משום שהם ארגנו את מערכת הזכרון שלהם באופן יעיל ומסודר וזכרו טוב יותר מידע שהיה חשוב במיוחד" כך טוען ג'ון נסטוג'קו, דוקטורנט לפסיכולוגיה באוניברסיטת וושינגטון, מחבר המחקר.

הממצאים מלמדים שמספיק להורות לתלמידים שעליהם יהיה ללמד תלמיד אחר בשביל לגרום לשינוי בדפוס החשיבה שלהם באופן כזה שיגרום להם למעורבות גבוהה יותר בצורות שונות של חשיבה, למידה וזכירה מאשר חבריהם שמצפים רק להיבחן. המחקר מראה כי כשם שמורים לומדים בזמן שהם מלמדים ובזמן שהם מתכוננים ללמד, תלמידים פונים גם הם לסוגים כאלה של אסטרטגיות למידה יעילות כשמצופה מהם ללמד. הציפיה ללמד מעודדת שימוש באסטרטגיות למידה יעילות כמו חיפוש נקודות מפתח וארגון מידע למבנה יותר קוהרנטי.

אחד הממצאים המסקרנים ביותר לדעת נסטג'וקו בהתייחס למחקר זה הוא ההשפעה הגבוהה על הלמידה למרות שכל מה שנעשה היה לשנות את הציפיות של התלמידים לפני הלמידה. נסטג'וקו טוען כי ההשלכות של המחקר הם בהבנה שלדפוס החשיבה של התלמיד לפני ובמהלך הלמידה יכולה להיות השפעה משמעותית על הלמידה, ושניתן להשיג שינוי חיובי של דפוס חשיבה זה באמצעות הוראות פשוטות למדיי. עורכי המחקר ממליצים למורים להשתמש בכלי זה של הוראת עמיתים והוראה בכיתה על ידי התלמידים תוך שהם מספקים הדרכה לתלמידיהם לגבי הדרך למציאת אסטרטגיות להוראה וללמידה אופטימלית. 

המורה בעיניו של התלמיד המלמד

כך למשל בוחר ליישם גישה זו בכיתתו המורה לארי פרלזו, מחבר ספר העוסק בהעלאת מוטיבציה אצל תלמידים. פרלזו כותב שאחד מהדברים האהובים עליו להעביר בכיתתו בכל שנה הם שני מפגשים בנושא "התיאוריה של הידע" בהם הוא מאפשר לקבוצות קטנות של תלמידים להכין וללמד שיעור לקבוצה אחרת. כיצד?

"ראשית, אנחנו דנים באלמנטים השונים להצלחתו של שיעור ('שיעור מוצלח'). לאחר מכן, בכל שבוע, אנחנו לוקחים חלק מתכנית הלימודים של "תיאורית הידע" ובקבוצות קטנות על התלמידים לרשום כיצד הם הולכים ללמד שיעור על חלק מסוים הקשור לנושא (משהו באורך של 10-15 דקות) קבוצה אחרת של תלמידים, כולל לפחות שישה מרכיבים של שיעור מוצלח.

הם מתכוננים במשך יום אחד ולמחרת אני מצוות שתי קבוצות ואלה מעבירות את השיעור שהכינו זו לזו. לאחר ששיעור אחד הועבר, כל קבוצה רושמת הערכה – ה'מורים' מעריכים את עצמם ו'התלמידים' מעריכים את ה'מורים'. ואז הקבוצות מחליפות תפקידים. פרלזו מוסיף, "זה עובד מצוין ובדרך כלל מסייע לתלמידים לרכוש ידע בניגוד למה שאנשי חינוך רבים נוטים לחשוב".

לטענת מורה בשם מארי קנדי, למשל: "מצד אחד, ילדים עדיין לא בשלים לעולם ההוראה. הם אינם מודעים להחלטות שמורים מקבלים, התוכניות שהם עושים, והעבודה מחוץ לשעות הכיתה. מעבר לכך, הם עדיין תלויים רגשית במוריהם כך שהפרשנות שלהם אינה מבוססת על ניתוח קרוב של הנושאים. מאידך, כפועל יוצא של התנסויות כאלה התלמידים מתחברים לטבעם של הנושאים הנלמדים, ובוחנים מקרוב את התנהלותם של תלמידים ומורים בבית הספר ומהם המרכיבים של הוראה 'טובה'.

להלן מספר תגובות של תלמידיו של פרלזו המתייחסות לחוויה שלהם ומה הרגישו שלמדו על הוראה:

- "למדתי שעלינו לנסות ולדבר על משהו מעניין כדי שימשוך את תשומת הלב של התלמידים וכן שעליך ליצור אינטרקציה איתם - לא רק לומר את מה שיש לך לומר...".

- "זה מאד קשה לדאוג לכך שהתלמידים לא ישתעממו למשך חמש עשרה דקות. התלמידים משתעממים מהר מאד ומאבדים ריכוז."

- "אני חושבת שלמדתי הרבה על הוראה. זה לכאורה נראה קל, אבל זה קשה יותר להכין כל שיעור ממה שנראה. עלייך לנסות ולהסביר את החשיבה שלך ולמצוא את המילים הנכונות באופן שאחרים יצליחו להבין את מה שאת מנסה ללמד."

"אני מעריך ומקווה", מוסיף פרלזו, "שכערך מוסף להתנסות בהוראה ושיפור כישורי הלמידה, בסופו של דבר, רוב התלמידים שלי ילמדו להוקיר ולהעריך יותר את עבודתם של המורים..."