נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
ענת ורפאלה, שתי מורות משני בתי ספר, החליטו לשתף פעולה במיזם מיוחד שמלמד את התלמידים היסטוריה ומחקר, עוזר לתיירות בארץ ואפילו מפגיש בין תלמידים מהחינוך הרגיל לתלמידים נכים ומשותקי מוחין.
איך הכל התחיל?
רפאלה: "חשבתי הרבה על האמירה של לאונרדו דה וינצ'י 'למידה ללא תשוקה מקלקלת את הזיכרון'. הוא הזהיר את ציבור הלומדים כבר לפני חמש מאות שנה, ש-'שום דבר ממה שנספג בלמידה כזאת אינו נשמר!'. הרהרתי באמירה של לאונרדו גם בזמן שכינסתי את תלמידי בתחנת הרכבת סבידור. כל אחד הגיע ממקום אחר, אך כולם היו נרגשים ביותר לקראת הצגת המיזם שלנו -Cell Aviv, בכנס מו"ח - מחשבים וחינוך. זה לא היה הכנס הראשון בו הציגו התלמידים את המיזם, אבל ההתרגשות עדיין הייתה בשיאה. המיזם שלנו – תל אביב בסלולארי, פרי חזונו של מקס סיון - מנהל תיכון הרב תחומי עמל שבח מופת, החל לתפוס תאוצה והוזמנו להציג אותו בכנסים רבים.
התכנסנו בתחנת הרכבת ובדקנו לרגע שכל הנדרש לשם ההצגה פועל. באותו יום הדגמנו את מסלול הרכבת ההיסטורי מיפו לירושלים, שהתחיל במתחם "התחנה" ביפו מול שפת הים, עבר דרך נווה צדק, רחוב הרצל, בית המכס ורחוב הרכבת. עוד אנחנו בודקים את התחנות והציוד, הצצתי לעבר האוטו והספקתי לראות את הפקח מתרחק כשעל המגבים הבהב באדום קנס מעצבן. "איזה בוקר של כיף!".
ענת: "באותו הזמן אני עשיתי את דרכי מבית ספר און לאותו הכנס ממש, ובמוחי מחשבה אחת מרכזית: היום אני תופסת אותם, את עמל האלה מבית ספר שבח מופת – ומבקשת לחבור אליהם בשיתוף פעולה איתנו, עם בית ספר און למשותקי מוחין. איך, איך פספסתי אותם בכנס הקודם של Apple? למה לא ניגשתי? למה התביישתי? בדיוק דגם כזה של פרויקט רציתי להוציא לפועל עם התלמידים הנכים שלי. פרויקט חוויתי, פרויקט של למידה אקטיבית, פרויקט שמערב את הלומד... מזל שראיתי שהם מציגים שוב, היום אני צדה אותם."
רפאלה: "עלינו לבמה בכנס, התלמידים ואני, עמוסים לעייפה באייפדים ועוד מגוון אמצעי המחשה מתוחכמים, והדגמנו את המסלול הדיגיטלי של הרכבת ההיסטורית. כל מה שיכול היה ליפול – נפל. אבל... ההצגה נמשכה, התלמידים היו מצוינים והקהל הנלהב שאל אינספור שאלות: על צורת הלמידה, על מציאות רבודה, על הטכנולוגיה של האפליקציה ועוד. ואז בהפסקה, ליד הקרקרים, עטה עלי בפתאומיות צעירה רזה בעלת שיער ארוך ומבט יוקד ודרשה בתקיפות – 'שיתוף פעולה!' חייכתי בנועם וניסיתי לחמוק מהצד השני של השולחן, אך לצערי היה שם קיר. נלכדתי."
ענת: חשתי סיפוק עצום. סוף סוף המרדף הגיע לקיצו. היה לי כרטיס ביקור עם שם, טלפון ומייל. ידעתי שנקיים פגישה וכי ברגע שאציג בפניהם את פרופיל בית הספר ואת העשייה החינוכית שלנו – נחבור לפרויקט משותף. מכאן קצרה הייתה הדרך. נפגשנו צוות המורים והמנהלים, ולאחר התלבטויות מסוימות בנוגע לאפליקציה ולמקום, החלטנו ללכת על המתחם המתפתח החדש – שרונה, ועל האפליקציה הפשוטה ביותר למשתמש, והשאר היסטוריה.... (עם נגיעה באזרחות, האמת).
אז מהו בעצם פרויקט Cell Aviv?
התחלנו לחשוב מה בעצם רואים בני הדור הצעיר, "הצועד על סלפונו", כשהם מתבוננים על מבנה היסטורי או לומדים היסטוריה. בדרך כלל, הם מבחינים רק במעטפת מתפוררת ולא רלבנטית ולצדה, במקרה הטוב, שלט קטן בשלוש שפות. יחידת לימוד זו נועדה לשנות את המצב באמצעות כלים העושים שימוש בטכנולוגיה ניידת – מכשירי סלולר ואייפדים. לא פחות חשוב מכך, התוכנית נועדה ללמד את התלמיד שיעור בהיסטוריה בצורה פעילה, להקנות לו מושגי יסוד תקופתיים, לגרום לו להתלהב ולהביע עמדה על ידי שזירת העבר וההווה זה בזה. הלמידה הניידת מרחיבה את גבולות הכיתה ובית הספר ומאפשרת יצירת יישומים חדשים, התורמים לקהילה ולעיר.
המיזם פותח על ידי תלמידי הרב תחומי עמל שבח מופת תל אביב, במסגרת פרויקט יזמות, בשיתוף תלמידי בית הספר "און" לתלמידים פגועי שיתוק מוחין ונכויות מורכבות בצהלה. הוא מציע מידע לתיירים, שיוכלו לבחור מסלול מתוך מאגר וליהנות ממגוון תכנים היסטוריים, גיאוגרפיים ותרבותיים, ישירות לסלולרי שלהם. החומרים כוללים סרטונים, טקסטים, דפי מידע, תמונות, שירים ועוד. בדומה להדרכה המוקלטת במוזיאון, התייר עובר בין אתר לאתר ויכול להכיר וללמוד את הרבדים העמוקים של חיי העיר.
במהלך העבודה על המסלול, שמו התלמידים דגש מיוחד על נושא הנגישות לאנשים בעלי צרכים מיוחדים – פיזיים וקוגנטיביים כאחד, ונתנו את הדעת להנגשת המידע באופן שיהיה ויזואלי, בהיר, בעל אלמנטים גדולים וברורים ודובר שפת סימנים, לטובת אוכלוסיית לקויי הראייה, לקויי השמיעה ועוד. המיזם נעשה ללא מטרות רווח, כשירות לציבור ותרומה לקהילה ולחברה. המועצה לשימור אתרים תאפשר להציב שלטי QR-code בתחנות כך שכל אדם שיגיע יוכל לפתוח את המסלול באמצעות האפליקציה ולסייר בין התחנות.
איך התרחשה העבודה עם התלמידים?
בתחילה נפגשנו כולנו, הילדים והמורים משני בתי הספר במתחם שרונה, וקיבלנו הדרכה על המקום. במפגש זה תכננו יחדיו את מסלול המיזם. לאחר פגישה זאת התלמידים נחלקו לצוותים, כאשר כל צוות אחראי לבניית מספר תחנות לאורך המסלול. הצוותים מעמל שבח מופת יצרו לכל תחנה כרזה אינטראקטיבית וסרטון בו הם ראיינו איש מפתח הקשור לתחנה, והצוותים מבית הספר און הנגישו את כל אחת מהתחנות והכרזות באמצעות תרגום לשפת הסימנים, צבעוניות מתאימה, הוספת גרפיקה ברורה וכדומה. לשם בניית התחנות, חברי כל צוות בצעו עבודת חקר פעילה בקבוצות קטנות: למדו, כתבו, ראיינו אנשי מפתח, הפיקו סרטונים היסטוריים להמחשת המסלול ועוד... הכול באמצעות אייפדים ואפליקציות הזמינות לכל.
התלמידים חקרו באופן פעיל וראיינו דמויות מרכזיות הקשורות לתחנות אותן יצרו. כך למשל, ראיינו התלמידים את תת אלוף במילואים נחמיה דגן, אשר הוביל את חטיפת המכ"ם הסובייטי משטח מצרים, מבצע אשר תוכנן כולו בבית הסביבון בשרונה, לשעבר בית מודיעין-אוויר. מפי נכדתו של הרוקח היהודי איזידור ממלוק, שהיא רוקחת בעצמה, למדו את סיפורו של הרוקח היהודי היחיד במושבה הטמפלרית הגרמנית בשרונה. התלמידים אף התוודעו למחלוקות השונות בנוגע לשימור ופיתוח, מפי תמר טוכלר – מהמועצה לשימור אתרים, שהייתה הרוח החיה במאבק לשימור המתחם.
תוך כדי העבודה, הצוותים משני בתי הספר היו בקשר מתמיד זה עם זה באמצעות פגישות ווירטואליות, קבוצות וואטסאפ ייעודיות וחלופת מיילים. הוואטסאפ איפשר לכל תלמיד לתקשר בצורה הנוחה לו - תלמידים שמתקשים בכתיבה בשל נכות, יכלו להקליט הודעות ולשלוח אותן לקבוצה.
כך, במהלך השנה התלמידים למדו לא רק היסטוריה, אלא גם עבודה בצוות, על נגישות וכן על תקשוב, כגון: מהי מציאות רבודה, כיצד יוצרים QR Code, כיצד יוצרים מצגת נגישה וכו... כל אלה חשובים לתלמידים משני בתי הספר על מנת להשתלב באופן מיטבי בחברה הטכנולוגית בה אנו חיים, ומקדמים במיוחד ילדים עם נכויות, שהעבודה דרך מערכות ממוחשבות יכולה לגרום להם להרגיש שווים בחברה.
בנוסף לעבודה המעשית על המסלול, יזמה הרכזת הפדגוגית אביבית קאופמן קישור לפרויקט החקר התיאורטי באזרחות בו חוקרים התלמידים נגישות לבעלי מוגבלויות במקומות שונים.
ואיך התלמידים הגיבו לעבודה במיזם?
ענת: "כשהתלמידים שלי, בתחילת ההשתתפות שלהם במיזם, אמרו עליו: 'וואו!', ידעתי שמשהו טוב קורה. גם כאשר הם פתאום החלו להיכנס לכיתה ולספר לי בהתלהבות שהם דיברו עם התלמידים משבח מופת בוואטסאפ והם כבר קצת חברים שלהם הבנתי שאנחנו בהחלט בכיוון הנכון. במהלך השנה האחרונה שמעתי הרבה 'וואו', 'זה מדליק', 'אני רוצה לעשות', ו-'יש לי רעיון' בהקשר של המיזם הזה.
בקרב התלמידים נוצרה גאוות יחידה: 'אנחנו עובדים על פרויקט שרונה', 'כולם יוכלו לסרוק את ה QR Code ולראות מה שעשינו', 'יראו שזה בית ספר און'...
כל זאת מרגש אפילו עוד יותר נוכח היותם נכים, וזו להם הפעם הראשונה שהם תורמים לקהילה במקום להיות נתרמים; תלמידיי מורגלים שמטפלים בהם, דואגים לצרכיהם, מתחשבים בהם, אבל אחרי הכל הם פאסיביים יותר מאקטיביים. הפרויקט גרם להם להרגיש שהם משפיעים ומשנים, הם יוזמים וחדשניים במקום להיות במקום הקבלה, הם הנותנים!"
רפאלה: "התלמידים מאוד מתלהבים כי הם חווים חוויה של התרגשות וגילוי והם לומדים היסטוריה לא באמצעות שינון מספרי לימוד אלא בדרך חוויתית של משחק. היופי הוא שהם עובדים בצוות, מפתחים את המסלול בעצמם, מתווכחים ומגיעים להחלטות באופן הכי יצירתי שאפשר. לדעתי העתיד של שיעורי ההיסטוריה ילך יותר ויותר לכיוון אוריינות שאינה ליניארית כמו טקסט, אלא מבססת רשת של קישורים ואסוציאציות שמובילות לסרטונים, מצגות, מידע כתוב, תמונות, אתרים סיפורים אישיים וכדומה."
ומה אומרים התלמידים על הפרויקט? הנה כמה תגובות:
"היה כיף ללמוד היסטוריה ממי שעשה היסטוריה… עכשיו אנחנו מבינים את ההבדל בין מקורות כתובים למקורות ראשוניים, בין חיפוש דיגיטלי לחיפוש אנלוגי".
"הפרויקט גרם לנו לעמוד על מגוון הרגשות שמעורר מפגש עם אדם לא מוכר, זר ושונה, להבין את הבעיות היום יומיות שלו והקשיים שהוא נתקל בהם... אנחנו שמחים על ההזדמנות ליצור תיקון בחברה הישראלית, להוביל שינוי למען האוכלוסייה המוגבלת ולעודד את מימוש זכותם לשוויון כאזרחים וכבני אדם".
"יצאנו מהקופסה שלנו... היה כיף. למדנו לעבוד בקבוצה עם אנשים חדשים וקיבלנו ידע כללי רחב יותר".
המיזם המשותף זכה לאחרונה בפרס המחלקה לחינוך על יסודי של עיריית תל אביב על חדשנות ויזמות.
אתם מוזמנים לקרוא עוד על המיזם:
אנו מזמינות אתכם המורים לספר בתגובות כיצד אתם מלמדים היסטוריה באופן פעיל, וכן לאמץ את המיזם באזורכם.
*את הראיון ערכה והעלתה על הכתב אור ביגון שמש.