מורה מאסטר: האם זהו הפתרון למחסור המורים במערכת?

לאחרונה פורסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבה שבה מתריעים מנהלי בתי ספר על מחסור חמור במורים. בכתבה דיווחו המנהלים כי בשל המחסור החמור, הם נאלצים לקחת מורים שאינם מתאימים להוראה רק כדי לסתום חורים (את הכתבה תמצאו כאן).

במאמר זה אני רוצה להציע רעיון שלדעתי יכול לתת כיוון לפתרון לא רע - הן עבור  המחסור במורים, ובמיוחד במורים מעולים, והן עבור בעיות נוספות במערכת החינוך. במקביל לטענות על מחסור במורים, אנו שומעים גם טענות רבות על כך שמורים איכותיים לא מתוגמלים כראוי במערכת החינוך, באופן שמסייע לשמור אותם בתוך המערכת.

אני רוצה להציע דרך שלא רק תתגמל את המורים האיכותיים, אלא גם תאפשר להם להגיע ליותר תלמידים. הרי כולנו מכירים מקרים שבהם תלמידים והורים ממש לוחצים שמורה מסוימת תלמד את הילד שלהם בשנה הבאה, ועל כל בקשה כזו שמגיעה לבית הספר, ישנם רבים המבטאים את הרצון הזה בשיחות סלון ובין חברים. למה בעצם לא לקדם את הרצון הזה? להיות קשובים לתלמידים ולהוריהם ולאפשר למורים שמצליחים להגיע לתלמידים וללמד אותם בצורה הטובה ביותר ללמד כמה שיותר תלמידים וגם להרוויח מכך?

לשבור את פרדיגמת ה"הוראה הריבונית-יחידנית"
על מנת לפתור את הבעיות הנ"ל עלינו לצאת מהקופסא, או ליתר דיוק, לשבור את אחת הקופסאות הבעייתיות והנוקשות ביותר של מערכת החינוך – צורת העבודה של הוראה ריבונית-יחידנית – מורה אחד/ת לכיתה אחת בשעה אחת. זוהי צורת עבודה שמובילה לחוסר גמישות בהגדרת שעות ההוראה והלמידה ומקשה על תגמול המורים האיכותיים כמו גם מובילה לצורך במורים רבים.

בפשטות, הוראה ריבונית-יחידנית אומרת שאם כדי ללמד היסטוריה בכיתה יא' אני זקוק ל-8 שעות, אז אם אני מלמד שתי כיתות, אני אלמד 16 שעות בשבוע. זה מבטיח למורים שכר מסוים ולכן קריטי גם עבור ארגוני המורים.

אבל מה יקרה אם נצא מהקופסא הזו? אם נוותר על צורת העבודה הזו ונאפשר צורת עבודה אחרת?

מורה מאסטר-מתרגל
אני רוצה להציע שבמצב בו יש מצוקת מורים איכותיים, יוכל המנהל לפנות למורה איכותי/ת ולהציע לו/ה להפוך למורה מאסטר. מורה מאסטר יהיה מורה שילמד קבוצה המורכבת לפחות משתי כיתות במקביל ויתוגמל בהתאם לכך.

למורה המאסטר יהיו מורים מתרגלים אשר יסייעו לו ללמד בכיתה. המתרגלים הם מורים קולגות שמסייעים על ידי תרגול בתוך הכיתה או הוצאת קבוצות תלמידים מתקשות להוראה פרטנית. חוץ מזה, כמובן שהמאסטר עצמו יהיה מתרגל בשיעורים של עמיתיו המאסטרים. ניתן גם כמובן להעסיק מתרגלים אחרים מחוץ לסגל ההוראה (אם כי אני פחות בעד הרעיון – הדבר יוביל להעסקת עובדי קבלן, לרוב בתנאים שאינם ראויים לעתים).

זהו מודל שלא רק יפתור את המחסור במורים איכותיים, אלא גם לדעתי יצור שיתופי פעולה בין מורות ומורים וכן יעודד למידה של מורים ממורות ומורים איכותיים האחד מן השני – וכמובן גם יקדם עזרה הדדית, כאשר כל אחד מסייע לאחר.

בנוסף לכך, הדבר יאפשר הוראה פרטנית במהלך השיעור לתלמידים שזקוקים לכך, במקום השעות הפרטניות הנהוגות כיום. מעתה, מורה שירצה לתת שעה פרטנית לתלמידים בהיסטוריה לא יצטרך לשאת ולתת עם מורים אחרים כדי להוציא תלמידים מהשיעורים שלהם. מעכשיו היחס הפרטני יינתן במהלך הלמידה. מורה מתרגל, בתיאום עם המאסטר, יוכל להוציא קבוצה קטנה לתרגול. כך יוודא שהתלמידים מקבלים מענה באותו רגע, ולא בשעה פרטנית בסוף יום לימודים מתיש.

היו כאלה שאמרו לי שארגוני המורים והמנהלים בחיים לא יסכימו לזה, כי זה ייצור בעיות של הבטחת משרה למורים אחרים, יפתח הסכמי שכר. אבל למרות הכול אני מעז לדמיין: יהיו בבית הספר מורים מובילים ומורים מתרגלים, כאשר לרוב יהיה מדובר בעצם באותם מורים בשני כובעים.

המאסטר עצמו יהיה מתרגל בשיעורים של עמיתיו המורים המאסטרים

מאיפה הכסף?
המודל הזה לא רק שלא יעלה כסף למערכת החינוך, אלא למעשה עשוי לחסוך עלויות.

שעת הוראת מורה מאסטר תחושב נניח כ-1.75 שעת הוראה רגילה. רק לשם הרעיון. כך המורה יתוגמל וירוויח יותר על כל שעת עבודה. מאידך, יחסוך בית הספר על כל כיתה שנייה 0.25 מכמות השעות המקורית.  

נניח ששעת הוראה של מתרגל תחושב כ-0.6 שעות, פלוס מינוס.

הסכום שנחסך על כל שעת מאסטר שנייה, בתוספת החיסכון בשעות מתרגל, בתוספת הכסף שיעמוד לרשות מנהלי בתי הספר עם ביטול השעות הפרטניות שתשולבנה במסגרת ההוראה הרגילה.

בסכום הזה אפשר לתגמל את המורים על שעות התרגול שלהם וכך לפצות על הפערים.

רוצים דוגמה? נסו לחשב מה יהיה שכרה של מורה מאסטר שתעבוד 14 שעות כמאסטר, 5 שעות כמתרגלת ותחנך כיתה 3 שעות. על 22 שעות פרונטליות תוכל להשתכר כ-30 שעות!

האם זה יפגע במורים עם ותק? בכלל לא בטוח. ראשית – מי אמר שמורים עם ותק אינם מאסטרים? ההפך הוא הנכון – לטעמי מורה שהוא גם ותיק, איכותי וגם נערץ על תלמידיו  - ראוי לשכר כפול ומכופל – חברו את הוותק עם חישוב המאסטר. הוותק מעלה גם את ערכה של שעת מתרגל וגם את ערכה של שעת מאסטר.

אני מאמין שתהליך כזה יכול לחזק מאוד את שיתוף הפעולה בין חברי צוות וליצור למידה הדדית – וכן, גם ליצור מתיחויות לעיתים – כטבעם של יחסים אנושיים. גם במציאות של ימינו לא חסרות מתיחויות. להבנתי על המנהלת ליצור את האווירה השיתופית ולתווך את המתיחויות, גם היום – וכמובן גם בכל תרחיש עתידי.

ייתכן מאוד שמומחי הבירוקרטיה, החישובים והפוליטיקה כרגע עסוקים בחישובים כאלה ואחרים של התוכנית הזו. אחרי הכול אני מחנך ומורה לאזרחות. חוץ מזה, אשה חכמה גם אמרה לי שבתי הספר לא ערוכים ללמידה כזו – שכן הכיתות לא יכולות לאכלס כמות כזו. מצד אחד נכון, מצד שני – זוהי הזמנה ללמוד במרחבי למידה שונים, לנצל יותר את מדשאות בית הספר, את אולם הספורט, את הספרייה ואולי לארגן את מרחבי הלמידה אחרת סופסוף – אולי אפילו לצאת ולנצל את מרחבי הלמידה שיש לקהילה להציע.

איכשהו, גם 5 וחצי שנים אחרי שנתקלתי בו לראשונה, מהדהד בראשי המודל שיצר מנהל חטיבת ביניים בברוקלין, חסיד חב"ד בשם שמעון וורניקר, שיצר צורת למידה של מורה מוביל עם 3 מתרגלים על כיתות של 60 תלמידים – כך חסך כספים והצליח לתגמל את המורים הטובים שלו (את הכתבה תמצאו כאן).

אז נכון שאצלנו יש מציאות חינוכית שונה ושחקנים שונים בשדה – אבל היי, מורה מאסטר שהוא גם מתרגל, ייעול השעות הפרטניות, הוראה ולמידה בצוות, פינוי כספים לתגמול אנשי הצוות, פינוי זמן והפחתת עומס על מורים.

לא שווה לחשוב על זה ברצינות?