כמה מחשבות לקראת יום המורה

ידעתם שב-3.12 יערך "יום המורה" בישראל? יש לכם רעיון מה אמורים לעשות ביום שכזה?

פרטים ראשוניים תוכלו למצוא בערך ויקיפדיה, קבוצת פייסבוק ובאתר מיוחד שנפתחו במיוחד לטובת יום זה (פעם היו מציינים אירועים שכאלו באמצעות סדרת בולים…).

לכבוד היום הזה, שנחגג כאן בארצנו הקטנטונת, הנה כמה הרהורים ראשוניים:

יום המורה הוא קצת כמו יום העצמאות… הזדמנות לשים בצד את כל הבעיות והקשיים שהם חלק בלתי נפרד מהיומיום שלנו, ולחגוג את עצם הזכות להיות חלק ממשהו גדול וחשוב כל כך.

יום המורה הוא קצת כמו יום כיפור… הזדמנות לעשות חשבון נפש על איך אנחנו מתייחסים למורים שבתוכנו, קצת להכות על חטא, אולי אפילו לקבל על עצמנו להיות יותר טובים להבא.

יום המורה הוא קצת כמו יום האם… הזדמנות להכיר תודה למי שמשקיע בנו כל כך הרבה מאמצים מדי יום, והיה ראוי לכך שיציינו זאת יותר מפעם בשנה.

יום המורה הוא קצת כמו פסח… הזדמנות לספר את הסיפור האישי שלנו, ולהוקיר אנשים טובים שבזכותם הגענו לאן שהגענו (אחרי שלחלק מהם עשינו את המוות…).

יום המורה הוא קצת כמו יום ירושלים… יום לאומי שעלול להפוך ליום חג עבור קבוצה מאד מסוימת, בזמן שכל השאר לא ממש זוכרים שהוא קיים.

יום המורה הוא קצת כמו יום רבין, יום הקשיש, יום הסובלנות, ט"ו בשבט, ועוד ימים שכאלו: התוכן של היום הזה הוא מה שאנחנו נעשה ממנו, או יותר נכון מה שהמורה של הילדים שלנו יעשה ממנו…

מעל כל זה, יום המורה הוא הזדמנות לכל אחד לחשוב על הסיטאוציות שבהן הוא עצמו מתפקד כמורה – במסגרת תפקידו כהורה, ביחסו לעובדים אחרים במקום העבודה, ובמסגרת הפעילות האישית שלו. אולי ההגדרה הפשוטה והמדויקת ביותר למורה, היא: אדם שמשקיע מאמץ כדי שאדם אחר יתקדם. זו משימה לא פשוטה, ובדרך כלל גם לא מתגמלת באופן מיידי.

כל אחד הוא קצת מורה, "יום המורה" הוא הזדמנות להגיד תודה לכל אותם אנשים שבחרו בזה כדרך חיים.

יום המורה שמח לכולם!

--

הפוסט התפרסם לראשונה בבלוג אפשר לחשוב