לעבוד יותר, ללמד פחות – כך הופכים את ההוראה למקצועית

כמה שעות את/ה עובד/ת בשבוע? וכמה שעות מתוכן את/ה מבלה בכיתה בהוראה נטו? האם יפתיע אותך לשמוע שישנן מדינות בהן מורה שעובדת במשרה מלאה מבלה בערך מחצית ממספר שעות זה בכיתה?

11 שעות שבועיות בכיתה! זהו. זה הזמן הממוצע שמורה במשרה מלאה מבלה בכיתה  בשבוע ביפן. בשאר השעות, המורה מתכננת שיעורים, בודקת עבודות ומבחנים, לומדת מעמיתים באמצעות קהילות מורים לומדות, מסייעת לתלמידים באופן פרטני, מקיימת מפגשים עם תלמידים והורים, לומדת ומפתחת בעצמה או בהשתלמויות וכן הלאה...

נשמע כמו חלום?

אז זהו, שזה קורה, ואפילו לא כל כך נדיר במדינות ה-OECD, כך סיפר בכנס פיז"ה למדריכי משרד החינוך פרופ' אנדריאס שלייכר, האחראי על החינוך ב-OECD. התמונה שתיאר שלייכר עולה מדו"חות הארגון שהוא עומד בראשו (כמו למשל בדו"ח זה).

יותר שעות עבודה אבל פחות שעות בכיתה - המודל היפני
המורים היפנים עובדים יותר שעות מהמורים בישראל, אך בניגוד למורים בישראל, הם מבלים רק 32% מזמן העבודה שלהם בהוראה בכיתה. בישראל לעומת זאת, המורה הממוצעת מלמדת בכיתה 68% מזמן העבודה שלה, למעלה מכפליים מהמורים היפנים, זאת על פי דו"ח בנושא של ה-OECD.

הפחתת זמן ההוראה בכיתה ביחס לזמן העבודה של המורה אינה מתרחשת ביפן בלבד - מדינות מובילות בחינוך ובחדשנות בחינוך בכל רחבי העולם מפחיתות את זמן ההוראה בפועל של המורים. הן עושות זאת מתוך ההבנה שהוראה איכותית דורשת זמן הכנה ועבודה רבה גם מחוץ לכיתה. כך, בקוריאה המורים מלמדים בכיתה 37% מזמן עבודתם, בגרמניה 43%, בהולנד 45% ובפולין ואסטוניה, ארצות בהן מערכת החינוך נמצאת בהתקדמות מטאורית בשנים האחרונות, המורים מלמדים רק 37% ו-40% מזמן עבודתם, בהתאמה.

המדינות המובילות בחינוך בעולם כבר הבינו - זה לא מקצועי ללמד כל כך הרבה שעות בכיתה
כאשר מורה נדרשת להכין וללמד עשרות שיעורים בשבוע, להיכנס לכיתות רבות ולפגוש מאות (!) תלמידים, היא תתקשה מאוד להספיק להפוך למורה מקצועית ואיכותית, ובטח שלא ללמד באופן קליני המותאם לתלמיד הייחודי ולצרכיו.

המורים במדינות המובילות בחינוך משתתפים בהשתלמויות רבות ומתפתחים גם בתוך קהילות מקצועיות לומדות – הן בתוך בית הספר עם עמיתיהם המורים לתחומים אחרים והן בקהילות דיסציפלינריות; הם בונים שיעורים ומנתחים אותם, לפני הכניסה לכיתה באמצעות LESSON STUDY או לאחר השיעור, באמצעות צפייה בשיעור מצולם ולמידה ממנו. מעבר לכך, במהלך שעות העבודה שלהם, המורים בודקים עבודות ומבחנים, נפגשים עם תלמידים בשעות קבלה רשמיות ומלווים אותם בהתקדמותם באופן אישי, בונים עבורם תוכניות למידה אישיות, מתפתחים, לומדים בעצמם ועוד...

מורים בכל העולם מצלמים עצמם מלמדים ומנתחים את השיעורים שהעבירו – כדי לבצע זאת יש צורך בזמן עבודה מחוץ לכיתה

כך למשל, במשלחת מורים להולנד שבה לקחתי חלק מטעם מגזין הגיע זמן חינוך וקרן טראמפ, למדנו כי המורים בהולנד נפגשים למפגשים שבועיים כקהילה מקצועית לומדת בכל יום שישי. בנוסף לכך, בבית הספר החדשני קרטסיוס באמסטרדם, בו ביקרנו במסגרת המשלחת, המורים נפגשים בכל יום שלישי בצהריים לשלוש שעות של תכנון וחשיבה חינוכית ומקצועית, בזמן שהתלמידים לומדים קורסי בחירה. דוגמה אחרת היא קרובת משפחתי שהינה מורה למתמטיקה בטקסס, שבמסגרת שעות עבודתה מוגדרות לה 90 דקות בלו"ז בכל יום המוקדשות להתפתחות שלה, קשר אישי עם התלמידים ואדמיניסטרציה. בזמן זה היא נפגשת עם עמיתיה המורים, מטפלת במיילים, נפגשת עם הורים, עובדת על תכניות לימודים, מכינה דפים לשיעורים וכן הלאה.

האחריות על איכות ההוראה אינה מוטלת על כתפי המורה בלבד
בשנים האחרונות, עשרות דו"חות ומחקרים מצביעים על כך שאיכות ההוראה הינה הגורם המכריע ביותר בלמידת התלמיד. דו"ח של מקינזי למשל מטיל את כל כובד האחריות של הצלחת התלמיד על איכות המורים. אך האם באמת האחריות היחידה על איכות ההוראה מוטלת על כתפיו של המורה?

לדעתי, על מנת שמורים יוכלו לעשות את עבודתם באופן איכותי, יש לאפשר להם את התנאים המתאימים להתפתחות – היקף משרה ושכר ראויים, שעות הכנה ועבודה מספקות מעבר לשעות ההוראה בכיתה בפועל, הזדמנויות פיתוח ולמידה ועוד.

למרבה הצער והתסכול, לתחושתי, מערכת החינוך בישראל לא בנויה בצורה שמאפשרת ומעודדת את המורה לעשות כל זאת. מורים רבים עובדים מסביב לשעון, הרבה מעבר להיקף המשרה שלהם, על מנת להספיק לבדוק מבחנים, בחנים ועבודות, להתמודד עם אירועי משמעת, בירוקרטיה, למצוא רגע לתת יחס אישי לתלמידים וגם להכין שיעורים איכותיים. כך, בסקר ענק שנערך בשנת 2016 ובו השתתפו למעלה מ-1200 מורים, נמצא כי 78% מהמורים משקיעים למעלה מ-3 שעות עבודה מהבית בכל יום, מעבר לשעות העבודה שלהם.

הגיע הזמן להתקדם, והתקדמות דורשת גם עבודת הכנה של המורה מחוץ לכיתה
המערכת, כפי שהיא בנויה היום, מותאמת למורים שאינם מתאימים עצמם לתלמידים, מתפתחים ומפתחים את השיעורים שלהם, אלא למורים הנכנסים לכיתה עם אותם השיעורים הכתובים באותה המחברת מתוכה הם מלמדים מזה עשרים או שלושים שנים, כך שהם יכולים פשוט להיכנס לכיתה ולהתחיל ללמד, מבלי לשנות כמעט דבר. אבל האם אנו באמת רוצים שכך תתנהל ההוראה במאה ה-21?

באופן אישי, לאחר שנים בהן עבדתי במשרה מלאה בהוראת מתמטיקה וחינוך כיתה, מזה שבע שנים אני מלמדת בין 10 ל-12 שעות שבועיות בלבד, אך עובדת מעל 40 שעות שבועיות. אני עובדת כמורה, מדריכת מורים, מנחת השתלמויות ועוד... הפחתת שעות העבודה בכיתה מאפשרת לי להפוך למורה טובה יותר, להתפתח, להתקדם, להיות קשובה לתלמידות ולתלמידים שלי ולהפרות את עבודת ההוראה שלי בהתפתחותי האישית. אך מעבר לזה – כיוון שההוראה בכיתה הינה תובענית, העובדה שאני מבלה רק כרבע משעות העבודה שלי בכיתה מאפשרת לי שלא להישחק מעבודת ההוראה.

אני מאמינה שכיום על המערכת להשתנות ולאפשר למורים זמן עבודה משמעותי בבית הספר מעבר לשעות ההוראה בכיתה ומעבר לשעות ההוראה הפרטניות (שגם הן דורשות עבודת הכנה משמעותית). חלק מהזמן הזה צריך להיות מוקדש להתפתחות ולמידה בקהילות מורים מקצועיות, חלק אחר לפיתוח שיעורים ואסטרטגיות הוראה. צריך גם להשאיר מקום ייחודי להתמודדות עם מצבים אישיים שונים של התלמידים (אירועי משמעת ומשמעות, שיחות אישיות) ואולי אף לאפשר למורים זמן לפתח תוכניות לימודים אישיות עבור התלמידים.

אז מה דעתכם על פורמט "עובדים יותר, מלמדים פחות"? אני חושבת שיש לשקול זאת ברצינות, לטובות התלמידות והתלמידים שלנו, לטובתנו המורים ולמען המקצועיות.