להקשיב לשטח
מה לדעתכם יקרה אילו תלמיד תיכון ייגש לאחד ממוריו וישאל אותו אחת מהשאלות הבאות:
למרות שמדובר על חלומו של כל מורה, הסבירות שהשאלה תנביט תהליך למידה משמעותי מעבר לשיחה קצרה - קלוש. מאחורי השאלה עומד תלמיד המנסה לנווט את תהליך הלימוד שלו בעצמו, והמערכת אינה בנויה לכך. הנגשת ידע לתלמידים נשמעת כמו מטרתה המרכזית של מערכת החינוך, אך במובנים לא מעטים מערכת החינוך מאפשרת לתלמידים להגיע לידע בקלות רק במקום ובזמן הנוחים לה, ולא בהתאם לצרכיו ורצונותיו של התלמיד.
התלמיד האופייני ייתקל לראשונה בנושא ״הגורמים לעליית הלאומיות באירופה״ כאשר המורה תכתוב זאת על הלוח - בזמן, במקום ובאופן שיתאים למערכת החינוך, לבית הספר ולמורה. ומה לגבי התלמיד שהיינו רוצים שיהיה אופייני, התלמיד שרוצה ללמוד עוד באוגוסט, או להשלים את השיעור שהפסיד, להעמיק בנושא או להרחיב את ידיעותיו?
בפני התלמיד האוטופי ניצבים שני מכשולים מרכזיים - המכשול הראשון הוא תוכנית הלימודים. התוכנית נועדה לתחום את החומר הדרוש, לקבוע את מידת ההבנה הדרושה ולארגן את הנושאים בסדר מתאים ללמידה. למצער, רוב תוכניות הלימודים נכתבו על ידי מורים ועבור מורים, וככאלה הן קשות מאוד לקריאה ולהבנה על ידי מי שאינו בקיא בחומר. מעטים הם בתי הספר והמורים המפרסמים סילבוס מותאם לתלמידים.
המכשול השני יסודי עוד יותר - חומר הלימוד עצמו. מקורות הלמידה המסורתיים המרכזיים הם המורה וספר הלימוד. אך המורה אינו נגיש לתלמיד כמקור ידע בכל עת ולגבי כל נושא. יתרה מזאת, ספרי לימוד רבים אינם בנויים להתמצאות עצמאית של תלמידים. הספרים משמשים לעיתים קרובות כאוסף מקורות ומטלות לשימוש המורה. בלי מעורבות המורה, המשמש כמנחה חיצוני ומכוון את התלמיד למקום המתאים ברגע הנכון, קשה לגלות איזה מקטעי הקריאה חשוב יותר, אילו מטלות קשורות לאיזה נושא וכמה מהן מומלץ לבצע. נוסף על כך, הספרים הם בתשלום. כלומר, התלמיד הזכאי לחינוך חינם, נאלץ לרכוש את הידע שהמערכת מצפה שילמד.
אין כאן ולו שמץ של זלזול במערכת המספקת חינוך כמעט ללא תשלום לכל ילד. מדובר בהישג כביר שהתרחש במאות האחרונות. אולם, בעידן הנוכחי, שבו אפשר ללמוד באמצעות סרטונים כיצד לבנות מדפסת תלת־ממד בבית, מאכזב מעט שיש לשלם עבור הזכות ללמוד על מאפייניה של העלייה השנייה. הרי מתבקש שחומר הלימוד יהיה במרחק לחיצת עכבר מכל תלמיד. מובן שאתרי לימוד שונים זמינים ברשת, אך חלקם בתשלום ואחרים אינם מאפשרים לתלמיד להעריך את מידת מהימנותם והתאמתם לתוכנית הלימודים בקלות.
הנגשת תוכנית הלימודים ותוכן הלימודים לתלמידים היא אתגר מעניין ואחת מהסיבות המרכזיות שהקמנו את אתר שיעור פתוח - מאגר סרטונים מקוון המאורגן לפי תכנית הלימודים בישראל (תוכלו להתרשם כאן מההתמודדות עם אתגר ההנגשה בשיעור פתוח).
אך נגישות המערכת לתלמידיה אינה מסתכמת בחומר הלימוד ובתוכנית הלימודים. מידע בסיסי וחשוב לתלמידים בקשר לשנותיהם בבית הספר, לדרישות מהם ולזכויותיהם אינו נגיש וכתוב בצורה מסורבלת שאינה מתאימה לתלמידים. כך למשל, חיפוש בגוגל של הצירוף "מי זכאי להארכת זמן" מוביל למגוון עמותות, אתרי חדשות ופורומים, בעוד הצירוף "מי זכאי להארכת זמן משרד החינוך" מוביל לאותן עמותות וגם לחוזרי מנכ"ל של המשרד - לא בדיוק חומר קריאה לתלמידי חטיבת הביניים.
חיפוש "בחירת בית ספר משרד החינוך" מוביל לאתר הנפתח במלים "חוק זה הוא אזרחי טריטוריאלי…". יש לציין כי החוק מכוון להורים, אך זו בדיוק הנקודה.
כמורה, השליטה במידע שתלמידיי זקוקים לו כדי לעבור את הבחינות בהצלחה מקנה לי כוח ויוצרת תלות בנוכחותי ובהכוונתי. טיפוחם ופיתוחם של לומדים עצמאיים, המציבים לעצמם יעדים ומשיגים אותם, הוא מטרה משמעותית של מערכת החינוך. שימור התלות של התלמידים בנו, המורים, הוא לא פחות מירייה ברגל.
על פי חוק חופש המידע, לכל אזרח יש זכות לקבל מידע המצוי בידי רשויות המדינה, בתנאי שאין בכך פגיעה בפרטיות או בביטחון המדינה. ראוי שננגיש לתלמידים את הידע שברצוננו שירכשו, ולא רק באופן שמתאים לנו (או לתלמיד ה"ממוצע"), אלא גם בדרך שמתאימה להם.
אפשר ליצור היום, במאמץ לא רב, מרחב מקוון הפורש בפני התלמידים את מטרותיה של מערכת החינוך, את המבנה שלה, את זכויות התלמיד, את תוכניות הלימודים ואת תוכנן המלא ברמה התואמת לגילם.
מי יודע, אולי בטעות מישהו ילמד משהו.
מחנך, מורה לפיזיקה ומורה למחשבים במזכרת בתיה. חובב טיולים וצילום.
