ישראל במלחמה
לפני כחודשיים יצאתי למסע מאתגר ומרתק, להביא את יכולותיי כמנחת קבוצות ופעילה חברתית למחנה פליטים חדשני בשם Elpida Home בצפון יוון. חזרתי לביקור קצר בארץ להתחזק עם חבריי ומשפחתי לפני יציאה נוספת ליוון להמשך העבודה המדהימה והמתאגרת שם, ואני רוצה להזמין אתכם לקרוא, לשמוע, לשאול, להשתתף או לתמוך בעבודה שאני מזהה כהזדמנות יוצאת דופן לבניית קהילה ועבודת מעגלים ויזמות מתוך משבר קשה, בטקסט זה, ובהרצאה ושיחה שנקיים בהשל ביום חמישי הקרוב.
המחנה- ELPIDA (תקווה ביוונית) הוא בעצם תוכנית פיילוט המבקשת לשבש את הדרך המסורתית בה מוענק סיוע הומניטרי לפליטים, אל מול המצב המזעזע בו הרוב הגדול של מחנות הפליטים ביוון כיום אינם עומדים בתנאים אנושיים הבסיסיים על פי מדדים בינ"ל. בשיתוף פעולה יוצא דופן בין הממשל היווני, פילנטרופים צפון אמריקנים (Radcliffe Foundation) ומתנדבים אקטיביסטים מרחבי העולם (Together for Better Days), שופץ מפעל ישן סמוך לעיר ת'סלוניקי, ו170 פליטים ופליטות, רובם מקרים רגישים ופגיעים במיוחד חיים כבר חודש וחצי בתנאים אחרים- חדרים ולא אוהלים, מיטות, סדינים ומאווררים, אוכל וטיפול רפואי בשפע. בניית האמון והכרת התודה של הדיירים באלפידה מעלה צרכים חדשים ומרגשים- עכשיו כשההשרדות כבר בטוחה יותר, עולה השעמום של הדיירים שאין להם מה לעשות, הצורך בקהילה, בתעסוקה, ובעיקר בתקווה שיוכלו לעזור את המחנות הפליטים, ולהגיע למדינות אליהן ביקשו להגיע כשיצאו למסע המסוכן והאכזרי.
בעזרת כל מה שלמדתי מאז 2011, סביב קבוצות, התנהלות לא היררכית, שיח השתתפפותי ויזמות חברתית ובתמיכה שוטפת של מורים וחברים יקרים אני עוסקת במחנה בבניית קהילה בכמה רמות:
עבודת מעגלי נשים- יחד עם אחות סורית דיירת המחנה, ועם רופאה מתנדבת הקמנו מעגלי בריאות נשים, שם חילקנו מוצרים נשים, והשלמנו לפליטות אשר גדלו וחיו בחברות בהן לא הייתה נגישות מספקת לידע לגבי הגוף הנשי מידע חשוב על גופן, באווירה נשית ומחוייכת. המעגל גם התייחס יישירות לבעיות בריאותיות שכיחות במחנה, ומהווה גיבוש נשי לדיירות ולמתנדבות.
גולת הכותרת- פורום הדיירים/פליטים. לאחר חודש וקצת של עבודת שטח והכנה לפני כשבוע יצאנו לדרך עם תהליך בניית קהילה המשלב פליטים, מתנדבים, הנהלה וכל מי שיש לו יד ורגל באלפידה, במטרה לבנות יחד בכלים השתתפותיים את המחנה למקום טוב יותר. הכל מאוד לא פשוט וסבוך, מכשולי שפה ותרבות, מגדר וטראומה, אבל למדנו המון והפורום היה סה"כ הצלחה גדולה.
כמאה אנשים לקחו חלק בפורום הקהילתי הראשון, ובימים אלו אנחנו מרכזים את הליקוטים והתובנות שלנו, מרכיבים עלונים לדיירים עם פירוט קבוצות העניין שעלו מהפורום (דוגמת תפירה, לימוד שפות, עבודת נגרות ועוד), יחד עם מתי הקבוצה מבקשת להיפגש ומה הם היו רוצים לעשות במחנה, במטרה לקדם את רמת ההשתתפות ולקיחת האחריות של הדיירים כל מרחב המחייה שלהם.
לאחר חודש וחצי אני יכולה בעיקר להגיד שזה השדה המורכב והמרתק ביותר שאי פעם עבדתי בו, והפוטנציאל לשינוי ולעשיית טוב הוא אינסופי. יש רצון, יש הענות, יש השתתפות ותקווה~ והשנים האחרונות לימדו אותנו איך לבשל מהמרכיבים הללו יוזמות מרגשות. אני חוזרת ליוון לקראת סוף החודש להמשך ההתנדבות במחנה, והייתי שמחה מאוד לחלוק, לספר, לשמוע תובנות, שאלות ומחשבות שיעלו לכם.
בנוסף מכוון שכל המסע האישי שלי הוא התנדבותי יש לי צורך לגייס שותפים למימון התהליך, מדובר בסכומים לא גדולים, לכיסוי טיסות, מחייה ותחבורה, ובהרצאה תהיה קופסת תרומות בהן תוכלו להשתתף אם תרצו בכך.
יש עוד המון מחשבות ותובנות, עולם הסיוע ההומניטרי בו אני מתנסה לראשונה מרתק וסבוך, ואני מרגישה באופן אישי שתוכניות מנהיגות, אינקובטורים ומיזמים חברתיים שונים שחוויתי פה ובעולם בשנים האחרונות יכולות להיות מיושמות, הלכה למעשה, במקום בו הצורך עולה על היש. שמחתי מאוד לחלוק אתכם חלק מהסיפור שלי בחודשים האחרונים, ואשמח מאוד לראות אתכם בהרצאה ביום חמישי.
תודות רבות,
מאיה רימר
