נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
משהו עקום ביחס שלנו לפערים בחינוך, עד כדי שנדמה שאנחנו לא באמת מאמינים שנוכל לצמצם אותם. צמצום פערים נתפס אצלנו כלעזור לחלשים ביותר להגיע לרף בסיסי של הישגים. לכן לפריפריה הצענו תמיד להסתפק רק בזכאות לבגרות, בעוד שאת החזקים במרכז, כיוונו לחמש יחידות. כך יצא שבלי להתכוון, גרמנו לכך שדווקא מי שאין להם דרכי קיצור בחיים, לא קיבלו הזדמנות אמתית.
היחס הפטרוני הזה מתחיל להשתנות. "עכשיו כשהתלמידים משקיעים, מתאמצים ומצליחים במתמטיקה, הם באים אלי ורוצים גם חמש בפיזיקה ובתנ"ך", מספר משה הרשקוביץ, מנהל בית הספר אורט בלוד, שבו בשנה הבאה ייגשו לראשונה תלמידים לבחינת הבגרות ברמת חמש יחידות במתמטיקה. "ההצלחה במתמטיקה מדבקת, הבנו שאין דבר שלא נצליח בו, וגם אין שום סיבה שלא נצליח", הוא אמר.
כשהרשקוביץ משתמש בהצלחת המתמטיקה כדי לבנות בבית הספר שלו תרבות של מצוינות, הוא למעשה מרחיב את הגישות המסורתיות לצמצום פערים. לאחר שנים שכולנו השקענו רק בקצוות, במחוננים כמצפן ובמוחלשים כמצפון, הוא החליט להתמקד בשכבה המוזנחת ביותר במערכת החינוך, מעגל האמצע - אלו שתמיד ישבו בשקט ולא עשו בעיות, אז התעלמו מהם.
זה נכון שהמאבקים הציבוריים בחינוך הם על תקציב, אבל הוא הבין שמחאות הן לא תחליף למנהיגות ולמקצוענות, ושכשדלת הכיתה נסגרת, התלמידים לא פוגשים שם תקציב אלא מורה שעושה עבורם את כל ההבדל. לכן הוא משקיע במורים המעולים שלו ולצדם גייס שמונה בוגרים של תכנית 'חותם', שמכשירה מסיימי אוניברסיטאות מצטיינים לכהן כמורים בפריפריה.
כמוהו, גם ראש עיריית אשדוד, יחיאל לסרי, סגנו יהודה פרנקל וראש מנהל החינוך, אריה מימון, שבהחלטה אמיצה של מנהיגות עירונית, הציבו יעד שאפתני במיוחד. בלי להתנצל, הם הכריזו שאחד מכל ארבעה, יסיים אצלם עם חמש יחידות בפיזיקה ומתמטיקה, כמו ברמת השרון והרצליה. יעדים הפכו לצעדים, להשקעה במורים, להזדמנויות לתלמידים וליצירת כר פורה למצוינות.
הם הבינו שהנוסחה השתנתה. במשך שנים רדפו אחרי הזכאות לבגרות, כי זה מה שהבטיח כניסה להשכלה גבוהה, לעבודה טובה ולאיכות חיים נוחה. אבל מבלי ששמנו לב, הפערים עלו כיתה, ומזכאות הם עברו לאיכות. היום יש יתרון למי שסיים תיכון עם תעודת בגרות איכותית, הכוללת חמש יחידות באנגלית, במתמטיקה ובמקצוע מדעי.
הסיבה היא ששוק העבודה מוצף באקדמאים, ולכן המעסיקים יכולים להציע את המשרות הנחשקות רק לבוגרים של הפקולטות הנחשבות. כתוצאה מכך, יש היום אקדמאי שמרוויח כמה עשרות אלפי שקלים בחודש ויש שמכניס אלפים בודדים. לשניהם אנחנו קוראים 'מעמד ביניים', אבל האחד יקנה דירה והשני יתקשה לגמור את החודש.
בעקבות אורט ואשדוד, פוסעים היום מנהיגי ציבור, מובילי מערכות חינוך ומנהלי בתי ספר רבים. עם חמש היחידות במתמטיקה, הם שוברים את תקרת הזכוכית ופורצים דרך למצוינות בתחומים מגוונים. מבחינתם המצוינות היא ערך שיש לטפח ולכן הם מעודדים את התלמידים להתאמץ ועוזרים להם להגיע הכי רחוק שהם יכולים.
אני יודע שבעוד שנים, כשמדען מבאר שבע יזכה בפרס נובל, כשחוקרת מסכנין תפתח תרופה למחלה קשה ומהנדסת מבת ים תפתח את כיפת הברזל של דורה, אולי לא נזכור להודות למורים, למנהלים ולראש העיר שלהם. אבל עכשיו, חשוב שנלמד איך זה שכנגד כל הסיכויים, עם הרבה אומץ, אמונה וכישרון, הם מצליחים להוכיח לכולנו שזה אפשרי.
זו חלוציות חינוכית שאין חיונית, חברתית ומוסרית ממנה, ושותפים לה היום כל מגזרי החברה. אז אנא, הניחו את הציניות בצד, רדו מהטריבונות ומהבריקדות ותנו כתף, כי זה חשוב מדי, והפעם זה גם מצליח.
המאמר התפרסם לראשונה בידיעות אחרונות
