המורה שהגשים לי חלום - חנוך פיבן

חנוך פיבן הוא אחד האומנים הישראלים המוכרים בעולם. לפני שנים הוא בחר לשלב בין עולם האמנות ועולם החינוך ומאז הוא מעביר סדנאות יצירתיות למורים ברחבי העולם. כעת הוא מבקש לומר תודה למורה שראה אותו, השפיע עליו ואיפשר לו להגשים חלום:

"המורה ש"ראה" אותי בעת לימודי התיכון היה המורה שלי להתעמלות - שמואל סמואל, או כפי שכולנו קראנו לו - סמי.

בגיל 17 נכנס לראשי הרעיון לרוץ מרתון. היה זה בשנות ב70 המאוחרות בהן תחום הריצה תפס תאוצה (תרתי משמע), ואני מצאתי בריצה מפלט לכל התסכולים והקשיים של גיל ההתבגרות. סמי הבין אותי מיד. בזמן שאחרים טענו שאני משוגע, שהדבר בלתי אפשרי, שאין סיכוי שאוכל לרוץ מרתון בגיל 17 ושאני נמוך מידי או חלש מידי, סמי תמך בי מהרגע הראשון. הוא ליווה אותי במשך 4 חודשי אימון ואפילו השיג בעבורי אישור היעדרות מבית הספר ביום התחרות.

המרתון עצמו היה נוראי. סבלתי כפי שלא ידעתי שניתן לסבול, אך למרות זאת סיימתי את הריצה. הייתה זו ללא ספק החוויה החינוכית המשמעותית של שנות ילדותי ונערותי, וברור לי שללא תמיכתו של סמי, המורה שלי, החוויה הזו הייתה נותרת בגדר חלום.

הביטחון שצברתי ותחושת ההצלחה ליוו אותי עוד שנים רבות לאחר סיום התיכון: מהקשיים בשירותי הצבאי, דרך הדחייה על בקשתי ללימודי אומנות בישראל ועד הבחירה לטוס בעקבות התשוקה שלי ללימודי אמנות עד ניו-יורק הרחוקה בלי שקל בכיס.

באופן קצת אירוני את הדבר החשוב ביותר שלמדתי בבית הספר, למדתי במקום אחר, אך למדתי אותו בזכות אותו מורה שעמד לצידי.

תודה לך סמי!"