בלוז לחופש הגדול – יש תרופה? ראיון המורה גלעד שמילוביץ

בכל שנה עם פתיחת שנת הלימודים, ניצבים מורי ישראל בפני אותה הבעיה: הקושי לקלוט את התלמידים החוזרים מחודשיים נטולי מסגרת.

גלעד שמילוביץ', מחנך ומורה לספרות בן 36 המלמד בתיכון אילון בחולון,
החליט לעשות מעשה. ביחד עם חבריו בוגרי תכנית חותם הקים בחופש הגדול את "הקיצר" – מכינה קצרה שהתקיימה השנה בלוד.

גלעד, מה זה "הקיצר"?
מרחב חינוכי שמשתמש בזמן הבלתי מנוצל שהוא הקיץ ומנסה לבנות תהליכים שלא רק משמרים נגד רגרסיה בתהליך החינוכי אלא מנסה להביא לנק' זינוק טובה יותר, מעין מקפצה לשנה הבאה. ביחד עם למעלה מ30 מדריכים, מלווים ועוזרי הוראה בהתנדבות יצרנו פיילוט למרחב חינוכי\בי"ס קיץ שמכיל 3 מרחבים, דרכם נחשפו התלמידים לעולמות התוכן מעודדי סקרנות ללמידה.

מאיפה עלה הרעיון?
זיהינו צורך שעלה מתוך הקשר עם התלמידים. בכל שנה מתקיימת סגירה מלאכותית של המרחב החינוכי ותהליכים חינוכיים נתקעים. קיים רצון שלי ושל עמיתים רבים לשמור על קשר במהלך החופש, בקרב ההורים והתלמידים קיים צורך במסגרות במהלך הקיץ. התלמידים מקבלים תמיכה ומשענת במהלך השנה ואז החופש הגדול נהיה שטח הפקר, הקרקע נשמטת מתחת לרגליים.

אילו שיעורים היו במכינה?
היו לנו 3 מרחבים: מרחב חשיפה לתוכן, מרחב העצמת מיומנויות אישיות ובין אישית ומרחב מיומנויות למידה. בצורה זו נחשפו התלמידים לעולמות תוכן המעודדים סקרנות ללמידה.

הצענו מניפה של עולמות תוכן, לאו דווקא שגרתיים לבני נוער ולמערכת החינוך: אקולוגיה, בע"ח, מפגש עם בעלי מקצועות (ממאלפי חיות לאנשי קולנוע ואמנות), מזרחנות, פוליטיקה, תקשורת. בנוסף, הפגשנו את התלמידים עם אנשים שמהווים בסיפור שלהם מפתח להצלחה בעולמות שהילדים לא חלמו עליהם. משה איבגי הגיע לספר את סיפור חייו, זה מאד ריגש את התלמידים.



בחרתם ליצור מסגרת חינוכית שונה למדי מהמסגרת הרגילה, מדוע?
במערכת ישנם הרבה תכתיבים קיימים, שמתוך חשיבה מערכתית,
בונים את אופי התהליך הלימודי. בתור מורה, אתה בד"כ לא מערער עליהם. ב"הקיצר" בחרנו לשאול שוב את השאלות היסודיות של של עולם החינוך:
האם נכון ללמוד בחלוקה לפי גילאים? האם חלוקת הנושאים הסטנדרטית נכונה? האם צריך הפסקה קבועה? או שזה צריך להיות עם קשב לתלמידים? ומתוך השאלות הללו עיצבנו מרחב שעונה על התפיסה החינוכית שלנו.

רצינו ליצור מרחב שמגרה את הסקרנות, החשיבה היצירתית, ההנעה לפעולה. מרחב בו התלמיד אקטיבי ושותף מלא לתהליך החינוכי. פגישות הצוות היו עם הילדים שלקחו חלק בדילמות החינוכיות. דוגמא טובה לכך התרחשה כשתכננו לקיים מסיבה ובמקביל התערער המצב הבטחוני והחלו ליפול רקטות גם באיזור לוד. שאלנו האם נכון לקיים מסיבה בערב ושיתפנו את זה עם התלמידים. גילינו שזה אחד המפתחות לגרום לתלמידים תחושת שייכות.

מה החלטתם?
בסוף עשינו משהו מצומצם ולא במרחב החינוכי, משהו צנוע יותר, בעקבות הקולות שעלו מהצוות ומהתלמידים. זה הופך את הדילמה לפשוטה יותר מאשר נסיון לעשות החלטה נכונה מצד הצוות. נוצר תהליך מעגלי יותר, יותר קשוב.



איך הבאתם תלמידים למרחב?
היה משהו מאד יפה בתהליך הזה, היה לנו פיילוט ששנה ראשונה עולה לאוויר שהתרחש בלוד, עיר עם קשיים אובייקטיביים וגם עם מבצע צוק איתן שהתחיל איתנו. בתוך אי הבהירות נוצר משהו מאד אינטימי, חשוף ואותנטי
זה היה שיעור ענק למורים. תלינו פליירים, עברנו בית-בית ודיברנו עם אנשים ומרכזי נוער. הסתובבנו בערב בחצרות ובגנים – נאבקנו על כל תלמיד. קידשנו כל תלמיד שמגיע בתור נס קטן. לאט לאט התווספו עוד ילדים מפה לאוזן וגם המורים בלוד נרתמו ופרסמו בפייסבוק.

נוצרו קשרים חזקים מאד.היה גרעין של תלמידים שהגיעו לכל משך הזמן. היה גרעין שני של נודדים, באים והולכים, והיו גם כאלה שבאו ל2-3 אטרקציות סה"כ הייתה קהילה של כ30 תלמידים. ניהלנו עם התלמידים דיאלוג של איך להביא אנשים, איך רותמים אנשים, מה חשוב להם. נוצר משהו מאד מדויק – פלטפורמה שהיא מספיק גמישה לנסיבות ולגילאים שונים.


מה הכי משך את התלמידים?
היה שיעור אקרו-באלאנס שהיה מדהים – התלמידים למדו בו שיתוף פעולה, עבודה בצוות, לסמוך אחד על השני. היה שיעור של מיינדפולנס (מדיטציה)–התלמידים באו אלינו אחריו ואמרו שלמדו בו כלים שימושיים לניהול כעסים.
היו שיעורים על אסטרגיות למידה, ניהול זמן, רטוריקה – איך בונים ומעבירים טיעון, בונים מצגת. למדנו איתם איך נערכים למשימות של מולטי-טאסקינג.
היו שיעורים על איך לומדים בעולם של מידע פתוח – איך מחפשים, מעבדים, מצליבים ומסכמים מידע. בנוסף היו יציאות חוץ – בריכה, פעילויות חוץ, שידור של משחקי מונדיאל.

מאיפה הגיע המימון לפרויקט?
המימון הגיעה מתכנית חותם ואני רוצה להגיד תודה ענקית לשלומית עמיחי - יו"ר חותם ואסף באנר - המנכ"ל שהאמינו בחלום הגדול ומימנו אותו.
תודה ענקית גם למורים שהרימו ביחד איתי את הפרויקט:
אמיר חבקין, שרה פרנקפורטר, נגה הרפז, לירון דוייב, עופר גיתאי ואלי שני.
כולם מיד נרתמו לשגעון הזה שתוך חודש עלה לאוויר, זהו נס לא קטן.

מהן התכניות לשנה הבאה?
אחרי הפיילוט המוצלח, התכנית היא להרים את "הקיצר" כתכנית מתוקצבת
שיהיו בה כמה שיותר תלמידים בפריפריה. החזון הוא שתוך כמה שנים נהפוך את הקיץ הישראלי לקיץ שמלא במרחבים חינוכיים שמהווים מקפצות לבני נוער לקראת הכניסה לביה"ס בראשון לספטמבר. אנחנו כבר עובדים על זה מעכשיו.
אנחנו מזמינים כל איש חינוך פורמאלי, בלתי פורמאלי, מדריך, מנחה סדנאות לקחת חלק בתכנית!

כוונה נוספת שיש לנו בעתיד היא לייצר מסגרות אחה"צ\ערב בבתי הספר
שבשעות האלה מהווים מרחב בלתי מנוצל.אפשר לקיים אירועים קהילתים, להקרין סרטים ומשחקי כדורגל... לייצר מרכז קהילתי בכל שכונה סביב בית הספר.

ולסיום, כמורה - מה אתה לוקח אתך מההתנסות הזו לשנה"ל הקרובה?
מורה שנכנס לביה"ס יודע שיש כיתה שמחכה לו. ההתנסות במאמץ גיוס התלמידים מהבתים הופכת את האינטרקציה עם התלמיד למשהו מקודש, מקום ראשוני יסודי של מורה ותלמיד. זה גרם לכולנו להפוך למורים טובים יותר. ברמה הפרקטית, יש המון תכנים שלא נחשבים לתכני חינוך פורמלי שהם מחוללי נסים כגון: אלתור, רטוריקה, משחק מול מצלמה, ספוקן וורד.
חלקם נכנסים למע' החינוך לאט לאט דרך החינוך החברתי ומייצרים למידה משמעותית.

ברמה האישית, אני אכניס את הדיאלוג עם התלמידים כערך לכיתה, מעבר מהוראה פרונטאלית לתהליך חינוכי פחות הירראכי ויותר דו-סטרי.
אני רוצה לקדם חוויה יותר התנסותית.
אופן ההוראה שלי לא יישאר כשהיה.