מה אפשר ללמוד מהמורה והתלמידה ששברו את האינטרנט

לפני שבועיים שטף את הרשת סרטון של תלמידת כיתה י"ב בשם יובל אקריש. בסרטון נראים בזה אחר זה, מבחני המתמטיקה שלה עם הציון והערת המורה, לאורך שלוש שנים. הסרטון שותף עשרות אלפי פעמים כולל גם על ידי שר החינוך:

אז מה בעצם קרה שם?
מהסרטון ניתן ללמוד כי יובל (התלמידה) עשתה תהליך מעבר מדהים מ-Fixed mindset, מונח המתאר מצב חשיבה המבוסס על הנחה כי הצלחה תלויה בכשרון ואו ש"יש לך את זה" או שלא, אל עבר Growth mindset, שהוא מושג שמתאר מצב חשיבה המבוסס על ההבנה כי בכל תחום ניתן להשתפר, להשתכלל ולהצליח, בהנחה שעושים את המאמץ הנדרש. (את המונחים טבעה הפסיכולוגית קרול דוויק)

כדי להבין את  התהליך פנינו ישירות למורה ולתלמידה שניסו להסביר איך הפכו ציוני הנכשל של תחילת התיכון לציונים גבוהים ומה הוא התהליך שנעשה שאיפשר אמונה ודחיפה לשיפור מתמיד לאורך הדרך, כל אחת מנקודת מבטה:

הערה קטנה ששינתה הכל 

"את חטיבת הביניים התחלתי בהקבצה הכי נמוכה במתמטיקה" מספרת יובל "הייתי מאוד מאוכזבת מהשיבוץ שלי כי אהבתי מתמטיקה וההורים כיוונו אותי לשאוף גבוה. נבחנתי למבחן עליית הקבצה - ולא עברתי. במעבר לכתה י', בעקבות המגמה החדשה לעודד תלמידים להבחן בארבע וחמש יחידות לימוד, שובצתי ב-4 יחידות.
השיעורים הראשונים היו מתסכלים מאוד. הרגשתי שאני אחרת מכולם שמבינים ואני מאחור בחומר. לפני המבחן הראשון ביקשתי מענת המורה, לרדת לשלוש יחידות, כי לא רציתי להתמודד עם הכישלון. ענת לא הסכימה שאני ארד בטענה שהיא לא מסכימה לוותר עליי והיא גם לא מסכימה שאני אוותר על עצמי.
ואז ניגשתי למבחן וקיבלתי 20. אבל יחד עם ציון הייתה על המבחן הערה: 'אני מאמינה בך'. זה שינה אצלי משהו בתפיסה. עדיין רציתי לוותר כי היה לי קשה להתמודד עם הכישלון וניגשתי לענת כל הזמן שתשחרר אותי ותוריד אותי, אבל היא לא הרפתה. שנה שלמה ויותר, לא קיבלתי ציון עובר אחד, גם בבית לא הקפדתי על הכנת שיעורי בית כי לא הייתי מצליחה ופחדתי לבקש עזרה. פתאום ענת הציעה את העזרה שלה בשעות הפרטניות וככה התחיל בעצם תהליך הצמיחה שלי.

אלה היו שעות שבחלקן היו עוד תלמידים מהקבוצה ובחלק אחר הייתי רק אני. יחד היינו פותרות את שיעורי הבית ומתרגלות את החומר הנלמד. תוך כדי, היינו גם מדברות על החיים ומשתפות אחת את השנייה בדברים שעוברים עלינו. ענת הראתה לי שחשוב לה שאני אצליח ולכן זה הפך להיות גם הרצון שלי.

בסוף כתה י' כבר ידעתי להגיד לעצמי וגם ענת ידעה, שאת החומר אני מבינה ויודעת, רק שלא הצלחתי להעביר אותו על הכתב בשל חרדת המבחנים שהייתה לי.
אז התחלתי להאמין בעצמי ולנסות לדחוק את הלחץ ממני. המבחנים התחילו להראות ציונים אחרים וזה חיזק אותי והעלה לי את הביטחון, מה שגרם לי לרצות לעלות עוד ועוד וליהנות מזה. את ההצלחה האמתית ראיתי במתכונות והייתה לי התחושה הכי טובה בעולם, תחושת הצלחה שאין לתאר.
כשהגענו לקבל את ציוני המגן הופתעתי לקבל 100 מענת שהתייחסה למקום שהגעתי אליו רגע לפני הבגרות ולא לכישלונות שבדרך, למרות שהיו לא מעט. בבגרות קיבלתי 96 והייתי בעננים כי הבנתי שהציונים והידע שהגעתי אליהם אמתיים. שמישהו חיצוני, שלא מכיר את התהליך שעברתי ולא היה חלק מזה, העריך רק את מה שהוא ראה בטופס וזה היה האישור שלי שאני יכולה להצליח.

ללמוד לעוף בלי גלגלי עזר

כתה י"ב, שבסופה נבחנים על שאלון נוסף, התחילה לא טוב מאחר והשעות שבהן ענת הייתה פנויה לא הסתדרו עם המערכת שלי ופתאום מצאתי את עצמי צריכה להתמודד ללא תמיכה, חוץ מהתכתבויות בוואטצאפ ולפעמים גם שיחות טלפון. הפעם, הרגשתי מספיק בטוחה לבקש מענת עזרה ובכל זאת מצאנו שעות בהן כן ניתן היה להיפגש לפרטני בתוך המערכת שהשתנתה. השעות האלה שוב החזירו לי את הרצון להצליח ואת המוטיבציה להתמודד. זה שוב הוכיח את עצמו כי הציונים עלו ואת המתכונות עברתי בהצלחה מרובה. האחרונה הייתה 100 עגול. עבורי זה היה ה-100 הראשון וזה היהמרגש. עם מגן 100, לא רציתילאכזב אותה ואת עצמי ושוב זה קרה - עמדתי במבחן וצלחתי אותו בתחושה טובה. במקביל לתהליך שעברתי מול ענת היה גם תהליך שעברתי בקבוצה עם בני גילי. אפשר להגיד שמילדה שפחדה לשבת ליד התלמידים החזקים הפכתי להיות זו שמתייעצים איתה שמקבלים ממנה פתרונות או עזרה וזה הכי מרגש בשבילי. ההורים שלי שתמיד תמכו בי הרגישו חלק מהתהליך והיו גאים בי על כל התקדמות וזה גם חלק שחיזק אותי בתהליך."

חינוך עם מתמטיקה

ענת מתארת את עבודתה עם יובל ועם שאר הכיתה:
"התהליך שעברתי עם יובל דומה לתהליך שעברתי עם כל ילד אחר אותו אני מלמדת. יובל היא אחת מתוך 15 תלמידים אותם ליוויתי במסע אל הבגרות של 4 יח"ל במתמטיקה. דרך הקשיים שלהם, השאלות שלהם והמקומות בהם התעכבתי בכיתה - למדתי להעביר את החומר טוב יותר, מצאתי דרכים שונות להעביר את אותו נושא, חיפשתי דרכים להפיג שעמום, חיפשתי דרך לגרום להם לתרגל יותר בכתה ופחות בבית על מנת להקל על העומס המאפיין כל כך את התיכון, חיפשתי שעות בהם אוכל לתת מענה פרטני בקבוצות קטנות על מנת להשלים פערים לילדים שלא נמצאים ברמת הכיתה. כל דבר שאנחנו עושים בחיים, לפחות מנקודת המבט שלי, מונע מרגש, לכן חשוב לי לגרום לתלמידים שרואים מתמטיקה במערכת השעות - לאהוב את השעות האלה. לאהוב בגלל שמצליח להם, לאהוב בגלל האווירה בכתה, לאהוב בגלל שנוח להם להיות עצמם בשיעור ולאהוב בגלל הקבוצה. בשביל שזה יקרה אני דואגת שכל אחד יוכל לשאול, לדבר, להציע או סתם לצחוק בחופשיות ולא תהיה ביקורת בכתה, לא מצדי ולא מצד החברים בקבוצה. אני מעירה בקול רם ונותנת לנושא מקום פתוח על מנת שיבינו שאני קודם כל מחנכת בכתה ורק אחר כך מורה למתמטיקה. אני מנסה להגיע ולהכיר כל אחד מהפרטים המרכיבים את הקבוצה. אני עושה זאת על ידי הכרות מעמיקה בשעות הפרטניות על ידי שיחות אישיות, תוך כדי תרגול בכתה ובכל הזדמנות שנקרית בדרכי.

ענת אהרונוביץ עם תלמידי קבוצתה בחגיגת סיום שנה

כאשר יש לי הכרות עם תלמיד אני יכולה להעצים את הצדדים החזקים שלו בקבוצה ולעבוד על החולשות שלו. אני משתדלת להפגיש בין כל הדמויות בקבוצה על ידי עבודה בזוגות, כך הם פוגשים תלמידים מהשכבה שהם לעולם לא חשבו שיש להם עניין איתם והופתעו לגלות דברים חדשים. מתוך עבודת צוות הם לומדים לתת ולקבל. אני קשובה לקבוצה בעתות לחץ ומתחשבת בבקשות שלהם. אני זוכרת מקרה אחד או יותר שבו הם יצאו משיעור חינוך סוער שהמשיך לשיעור שלי, אפשרתי את הזמן הזה ואם הרגשתי שזה נכון גם פיתחתי איתם שיחה בנושא. אז איבדתי שיעור מתמטיקה, אבל הרווחתי את הקשר איתם.
אני משתדלת לצאת לטיולים שנתיים או סמינרים חברתיים כמורה מלווה על מנת להעמיק את הקשר עם התלמידים וחייבת לומר שהבילוי הזה מרתק וכל כך שונה מהשגרה הכיתתית.

מורה מובילה

לקראת הבגרות, אני פוגשת אותם מתי שנוח להם, ימי שישי או אחה"צ, לתרגול קבוצתי בכיף ומוצאת את כולם מגויסים ורוצים להצליח בדיוק כמו שאני רוצה. אני מוכנה לקבל ביקורת מתלמידים ומבקשת מהם להרגיש חופשי לומר את אשר על ליבם בתנאי שהם משתמשים בשפה שתכבד אותם ואותי. אני גם יודעת לומר שטעיתי ולהתנצל. אני לא מפחדת לומר שדרך של תלמיד מסוים יותר חכמה מהדרך בה אני בחרתי לפתור תרגיל ולא ממקמת את עצמי כבעלת הכוח והידע אלא כמנחה ומלווה של הילדים. אני לא חושבת שהמורה צריך להיות המרכז בכתה. חשוב לי להיות מקצועית ולכן אני דואגת להשתלם ולהתייעץ עם הצוות שלי בכל בעיה ועדיין, אני מביאה בחשבון שאני יכולה ללמוד מכל אדם.

הצלחה היא אפשרית לכל אחד שמאמין ומתאמץ

הקשר עם יובל הכיל את כל הדברים שציינתי למעלה. יובל לקחה בשתי ידיים את העזרה שהצעתי לה וצעדנו יד ביד במסע הזה. קיבלתי מהקשר הזה כל כך הרבה להתפתחות המקצועית שלי כי הבנתי מהמקרה הזה שהצלחה בעקבות אמונה ועבודה קשה היא לא קלישאה. שאפשר להשיג כמעט כל יעד אם נרצה אותו ממש חזק.

הייחוד של יובל היה הדרך בה היא ידעה להעריך ולומר תודה על ההצלחה שלה. הכישרון המיוחד שלה ליצור סרטונים נתן לה את הפלטפורמה לומר תודה בדרכה שלה. מסתבר שהכישרון הזה הוביל למיליוני צפיות, צמרמורת אצל לא מעט אנשים, התרגשות, צורך בשיתוף, תיוג מורים על מנת להודות להם ונתן במה לשיח על משמעות המורה בחייו של ילד ועל זה אני מברכת. גם יובל וגם אנוכי מאד ביישניות אבל בדיעבד חושבות שהפרסום הבלתי צפוי והמטורף הזה עשה טוב. טוב לביטחון שלנו וטוב לחברה."

ומה עשה לכם הסרטון? שתפו אותנו.