ישראל במלחמה
סוף שנת הלימודים יכול להרגיש כמו הקילומטרים האחרונים של ריצת מרתון. לא רק שהגוף שלך כבר רוצה לנוח, גם המחשבות נודדות למקום אחר, אל המנוחה הנכספת. גם הבגרויות או מבחני סוף השנה לא עוזרים בדרך כלל, כאשר כל המאמצים של המורים והתלמידים מופנים להגעת התלמידים למבחן בשיאם, דבר שמוביל לכך שאחרי המבחן – המורים (וגם התלמידים) נותרים חסרי נשימה ומותשים. תחושת שחיקה, בשלב זה של השנה, היא נפוצה ביותר – כמעט כל מורה מרגיש/ה אותה. בכתבה אחרת כבר נכתב רבות על מניעת שחיקה אצל מורים – דברים חשובים ויעילים.
אבל העניין הוא שירידה ברמת האנרגיות, 'אס"ק' ושחיקה לקראת סוף השנה הם קצת שונים משחיקה רגילה בהוראה. כולנו נמצאים בקילומטר האחרון של המרתון, מתנשמים, הרגלים כבר כואבות והשרירים תפוסים, המוח לא מצליח לעבוד והמשאלה העיקרית שלנו היא להגיע לקו הסיום, אם אפשר – בכבוד, בהצלחה ועם כל התלמידים והשפיות שלנו.
אז נכון, הקילומטר האחרון במרוץ הוא הקשה ביותר, אבל ברור שאתם יכולים! הנה חמש דרכים באמצעותן תוכלו להפוך את סיום השנה לאבן דרך משמעותית ומיוחדת, שתיזכר אצלכם ואצל התלמידים לאורך כל החופש ותמתיק אותו ואפילו תוכל לסייע לכם בשנה הבאה:
1. חברו את הילדים זה לזה והתחברו אליהם.
לא "התלמידים" שלנו. זה הזמן בשנה לחשוב עליהם כילדים שלנו. לא משנה אם בני 17 או 7 – הם ילדים וזו ההזדמנות שלכם לחשוב עליהם כך ולהתחבר אליהם כאנשים ולא כתלמידים. לא כתפקיד שלכם ולא בתפקיד שלהם – זה הזמן להוריד את כובעי התפקידים ולהתחבר לאנשים שמתחת לכובע. דברו בכיתה על תחומי העניין שלהם, שאלו על ספרים שהם קראו, סרטונים שאהבו, קבוצות ספורט שהם אוהדים, תחומי ספורט שהם נהנים לעסוק בהם, אוכל שהם אוהבים לאכול, מה הם עושים בסופי השבוע, האם יצא להם לבקר לאחרונה במוזיאון או הצגה שלא במסגרת בית הספר?
כדי להתניע את המהלך הזה, כדאי להתחיל את השיחות בין הילדים בקבוצות קטנות, כי סביר שכך יהיה להם יותר קל לדבר זה עם זה ולהתחבר. אפשר גם לעבוד במתכונת של "ספיד דייטינג", בה חלק מהילדים יושבים במקום קבוע וחלק עוברים ביניהם. הילדים משוחחים בזוגות על נושא מוגדר ומתחלפים אחת לכמה דקות. אפשר גם להציע להם לצייר או לכתוב את הדברים – בהתאם לגיל ולבשלותם.
2. שתפו את הילדים בתחומי העניין שלכם
דברו עם הילדים על תחומי העניין שלכם. זה לא חלק מהסילבוס? תהפכו את זה לחלק ממנו. "אם כבר מדברים על צורות גאומטריות, אני בדיוק מחפש שולחן למטבח ולא מצליח לחשוב על הצורה הנכונה – שולחן עגול? מרובע? ואולי מחומש או אובלי?" או למשל "בשיעור אנגלית היום, נדבר על לונדון – עיר הבירה של אנגליה. זו העיר האהובה עלי בעולם ואני מקפידה להיות בה לפחות פעם ב-5 שנים. מה אתם יודעים על לונדון? אולי נכיר אותה ביחד טוב יותר? אולי נחקור עליה באינטרנט וכל אחד יגיד דבר אחד שהוא היה רוצה לעשות או לראות בה?". אפילו לשאול את התלמידים שאלה על חיות המחמד שיש להם ולספר על חיית המחמד שלכם יכול לעורר את הכיתה ולהפוך את שאר השיעור לנעים הרבה יותר, גם אם אין לשיעור שום קשר לחיות מחמד. הילדים יתעניינו בכם כי אתם משמעותיים בשבילם והם ייהנו, יתרגשו וירצו לדעת דברים הקשורים אליכם באופן אישי ולא רק להיותכם המורים שלהם.
3. דברו על הקיץ המתקרב
בשנים האחרונות גיליתי, להפתעתי, שהילדים מאוד רוצים לדבר על הקיץ המתקרב. הוא מעסיק אותם והם רוצים לחלוק את המחשבות, הציפיות והחששות שלהם עם חבריהם לכיתה וגם עם מבוגרים משמעותיים. משיחותיי עם הילדים נראה כי הם נחלקים לשלוש קבוצות: הילדים שחושבים על הקיץ כפי שרצי מרתון חושבים על המים הקרים שאחרי קו הסיום, ילדים שיש להם תוכניות מסוימות שהם מאוד מצפים להן ולכן רוצים לחלוק אותן עם אחרים, וילדים שחוששים מהקיץ מסיבות שונות – הם לא רוצים להישאר בבית לבד, לעבוד, ללמוד בצורה אחרת או לעשות דברים אחרים שמהם הם נרתעים.
לא משנה לאיזו קבוצה הילדים בכיתה שלך שייכים, האפשרות לדבר על הקיץ הקרוב בכיתה, בקבוצות קטנות או בכתב ישירות אליך, תעזור לילדים ותעזור לך. דרך שאני מצאתי כיעילה היא לשאול במליאה את הכיתה האם הם מחכים לקיץ, לא מאוד מחכים, או ממש לא מחכים. בקשו מהתלמידים להצביע לגבי איזו תשובה נכונה לגביהם ואז חלקו אותם לקבוצות המתאימות לתשובה שלהם. כך כל קבוצה תוכל לדון בסיבות שבעטיין הם מחכים או לא מחכים לקיץ. כך גם הלחץ החברתי לענות בצורה דומה פוחת מעט עבור הילדים. לאחר מכן ניתן לרכז את הכיתה ולחלוק את הדברים יחד. רצוי בשלב הזה להשתתף בדיון בעצמך ולספר למה את/ה מחכה ולמה פחות ישנה ציפייה, על מנת לאפשר לגיטימציה לילדים לחוות את כל הקשת של התחושות, גם אם יחדיו, כמובן רק במידה שהדבר נראה לכם מתאים לך ולכיתה.
4. גלו מהם השאיפות והחלומות של הילדים, ועודדו אותם להגעה אליהם
"היום אין צורך בפתיחת ספרים או מחברות. במקום, אני רוצה שתפתחו את הדמיון שלכם, את התקוות, השאיפות והחלומות שלכם לעתיד. שימו אותם על השולחנות שלכם ובחנו אותם טוב-טוב. למה בעתיד אתם מקווים? מה הייתם רוצים לעצמכם ועבור משפחתכם? מהי ההשכלה שהייתם רוצים לרכוש? באיזו עבודה הייתם רוצים לעבוד?... אחרי שתסיימו לחשוב במשך כמה דקות – נדבר על הדברים"
אחרי אמירת הדברים הללו, ניתן לקיים את הדיון במליאה או בקבוצות קטנות, בכתיבה אישית או ביצירה. ישנם מחקרים רבים שמראים כי התקוות והשאיפות של תלמידים הן קריטיות ללמידה שלהם. לכן למידה על המחשבות לגבי העתיד – השאיפות, החששות והתקוות של הילדים שלנו, היא חשובה. כך, בשיעורים הבאים תוכלו לסייע לתלמידים להרחיב את שאיפותיהם, להבהיר להם את חשיבותה של העבודה בדרך להגשמת חלומות ולהראות להם למה מה שהם לומדים כעת חשוב בדרכם לעבר המשאלות שלהם. אתם מצדכם תגלו במהרה שהפכתם למחויבים יותר להוראה, כי זה בדיוק הדבר שבגללו פניתם למקצוע זה – הפיכתם של חיי הילדים הללו לטובים יותר וסיוע להם בדרכם לשיפור העולם והשארת חותמם האישי בו.
5. תיהנו
תיהנו עם הילדים בכיתה ותדאגו שגם הם נהנים. השתמשו בהומור בכיתה. אפשר לשחרר קצת את הרסן לקראת סוף השנה. למדו חומרים מעניינים ומהנים בתחום התוכן שלכם, נסו דברים שתמיד חששתם לעשות בכיתה בהוראה שלכם ושנראים לכם כיפיים. בקיצור – הפכו כל יום לבילוי חדש.
בניגוד לרצים במרתון, למורים אין את האפשרות לפרוש מהמרוץ לקראת סופו. אין ספק שתוואי השטח אינו פשוט בסוף השנה, וגם אותו אי אפשר ממש לשנות. אבל אנחנו בהחלט יכולים בדרך כלל לבלות את השיעורים שנותרו בצורה שתקל על העומס, תעשיר את הלמידה ותכין את הקרקע לקשר עמוק יותר עם הילדים בשנה הבאה, במיוחד אם אתם ממשיכים ללמד אותם גם בה. זה הזמן לחזק את הקשר האישי איתם, לדאוג שאתם רואים ומכירים כל ילד וילדה ולחשוב מהו הדבר שהייתם רוצים לתת לו או לה. כך החודש האחרון לא ירגיש כל כך מתיש.
מי יודע, אולי אפילו תגלו שאתם מסיימים את השנה בציפייה לשנה הבאה, ואולי כך יקרה גם לתלמידים שלכם.
מהי הדרך שלכם להתמודד עם השחיקה לקראת סוף השנה? ספרו לנו בתגובות!
--
את הכתבה כתב מוריס ג'. אליס. כתבה זו פורסמה לראשונה באתר Edutopia, אשר בנדיבותם נתנו לנו רשות לתרגם ולפרסם אותה.
