הבחירה המדהימה של מערכת החינוך הגרמנית

בשנת 2000, כשהתפרסמו לראשונה תוצאות מבחני פיז"ה, מדינות רבות בעולם הופתעו לגלות כי מצב החינוך בהן אינו טוב כפי שחשבו, אך כמעט בשום מקום ההפתעה לא הייתה גדולה כמו בגרמניה. הגרמנים גילו לא רק שמערכת החינוך שלהם נמצאת מתחת לממוצע בכל אחד משלושת התחומים הנבדקים במבחנים, אלא גם שהיא המדינה עם פער ההישגים החינוכיים הגדול ביותר בין תלמידים מרקע סוציואקונומי ותרבותי שונה, מתוך מדינות הOECD.

אבל אז הגרמנים עשו בחירה מדהימה – הם בחרו להתחיל את שיפור מערכת החינוך לא בהעלאת ההישגים, אלא בצמצום הפערים.

הבחירה של גרמניה בשנת 2000 היא רלוונטית במיוחד לנו, הישראלים, משום שישראל נמצאת בין המדינות עם הפערים ההישגיים החינוכיים הגדולים ביותר בין תלמידים מרקע סוציואקונומי ותרבותי שונה.

2000 – "שוק פיז"ה"
תוצאות מערכת החינוך הגרמנית במבחני פיז"ה 2000 התקבלו בהפתעה גמורה, כמו גם בסערה תקשורתית וציבורית, ונהוג להתייחס אליהן בגרמניה כ"שוק פיז"ה". הגרמנים הניחו שמצב מערכת החינוך שלהם הוא טוב ובנוסף לכך "ההנחה בגרמניה הייתה תמיד שיש שוויון – המורים קיבלו שכר זהה, בתי הספר קיבלו מימון זהה – ההנחה הייתה שבסוף יש שוויון והכל יהיה בסדר. מבחני פיז"ה חשפו אי שוויון עצום, שכאילו נחת משמיים", מספר אנדראס שלייכר, המנהל את פיז"ה.

עוד נתון שהגרמנים גילו באותה השנה, היה כי אחוז התלמידים שהיו ילדיהם של מהגרים, שהגיעו לבתי ספר מקצועיים כבר בגילאי 12, היה יותר מכפול מזה של מי שנולדו להורים גרמנים, דבר שהבהיר כי ילדי מהגרים עומדים בפני אי שוויון וקשיים אדירים בניסיון להגיע להשכלה גבוהה, כבר בגיל צעיר במיוחד.

בגרמניה לא בזבזו זמן ותוך שנים בודדות חקרו ובחנו את המצב לעומקו כמו גם מודלים שונים לחינוך ויצרו שינוי משמעותי. הם הסיקו כי איכות החינוך שלהם הינה מתחת לממוצע כיוון שבתי הספר משופעים בחוסר שוויון, כך שהם משמרים את המעמדות הסוציואקונומיים ולא מאפשרים לתלמידים שבאים מהרקע הקשה ביותר להתקדם ולהתפתח. הם הגיעו למסקנה שהצורה הטובה ביותר לשפר את כל מערכת החינוך כמו גם את  כלכלת גרמניה, היא להקטין את חוסר השוויון: "הקטנת אי השיוויון היא לא רק אידיאל סוציאלי או חינוכי, אלא הכרח כלכלי", מנמק שלייכר את הבחירה הגרמנית.

הגרמנים הגיעו למסקנה שישנם שני סוגי פערים חינוכיים בפדרציה הגרמנית: הראשון הוא פער חינוכי אדיר בתוך 16 המדינות המרכיבות את גרמניה, והשני הוא הפער בין שכבות סוציואקונומיות-תרבותיות שונות. לאחר מחקר מעמיק יותר הם גילו כי התלמידים שחווים את הקשיים המשמעותיים ביותר בבתי הספר בגרמניה ונוטים לנשור מהלימודים הרבה יותר מהאוכלוסייה הכללית הם מהגרים וילדי מהגרים.

לאחר התובנות הללו הגרמנים החלו להתמקד בהעלאת הרמה החינוכית בכל מקום, אך בעיקר בבתי ספר שלימדו מהגרים וילדי מהגרים, כמו גם תלמידים אחרים שהגיעו מרקע מונמך. בנוסף, הגרמנים קבעו סטנדרטים אחידים לכל התלמידים, בכל 16 תת המדינות, החלו לקיים מבחנים ארציים בכיתות ג' ו-ח', והנחילו שיטות הוראה המבוססות על פתרון בעיות והערכה. כך, ב-2012 גרמניה כבר עברה את ממוצע הציונים של הOECD במבחני פיז"ה, אך מה שהיה חשוב להם יותר הוא העובדה כי השיפור יוחס בעיקר לשיפור דרמטי ביכולותיהם המתמטיות של התלמידים מהשכבות הסוציואקונומיות הנמוכות ביותר ולילדי מהגרים.

גרמניה: הצורה הטובה ביותר לשפר את מערכת החינוך כמו גם את הכלכלה, היא להקטין את חוסר השוויון

אז מה גרם לשינוי?

• המערכת הגרמנית כולה התגייסה לעניין; כל 16 המדינות המרכיבות את הפדרציה, על כל חלקי השלטון שלהן, יצרו מאמץ משותף. כל מנגנוני השלטון ומערכות החינוך נרתמו לתוכנית קידום תלמידים מרקע נמוך מבחינה סוציואקונומית ולמהגרים, והוקדשו לכך משאבים משמעותיים.
• יום לימודים ארוך וקליטת ילדים למערכת החינוך בגיל צעיר החלו להפוך לנפוצים יותר, במיוחד בקרב אוכלוסיות חלשות, בהוראת ובמימון הפדרציה כולה.
• תלמידים מרקע מונמך ומהגרים מקבלים במערכת החינוך תמיכה משמעותית ומעקב צמוד.
• פיתוח סטנדרטים לאומיים לחינוך ופתיחתו של מרכז לאומי לפיתוח החינוך (IQB). תפקידו של המרכז הלאומי היה ליצור אמצעי שדרכו ניתן לסייע ולתת הכוונה לבתי ספר שנזקקים לכך. לשם כך פותחו בחינות ארציות (בכיתות ג' ו-ח'), אך בניגוד למקומות רבים בעולם, בהם הבחינות הארציות מתפרסמות בפומבי או עלולות לפגוע בבתי הספר בצורה זו או אחרת, תוצאות הבחינות בגרמניה הנן חסויות והמדינה משתמשת בציונים על מנת לספק לבתי הספר תמיכה: הם בוחנים באילו בתי הספר לומדים התלמידים שזקוקים יותר מכל לתמיכה, קובעים אותם כמטרה ומתחילים את השיפור מהם.
• 16 המדינות יחדיו גיבשו הבנה של מהי הוראה טובה (יש לציין שהם בעיקר אימצו רעיונות מפינלנד), והנחילו את התפיסה הזאת לכל מורה בגרמניה.

בפיז"ה מעידים כי גרמניה מוכיחה ש"על מנת ליצור מערכת חינוך לאומית מעולה, מדינה צריכה להתחיל לסייע לתלמידיה שמגיעים מרקע חלש". אך לא רק גרמניה פועלת בצורה דומה, מספר שלייכר - "מערכות החינוך הטובות בעולם מושכות את המורים הטובים ביותר, ללמד את התלמידים מהרקע הכי קשה, בבתי הספר והכיתות המאתגרים ביותר".

וכך גרמניה הצליחה בתוך עשור להעלות את הציון שלה במבחני פיז"ה אבל במקביל גם לצמצם פערים חברתיים וחוסר שיוויון במערכת החינוך. כיום אחוז הילדים להורים מהגרים שמסיימים תיכון שמאפשר המשך ללימודים גבוהים הוא כפול מזה שהיה לפני עשור ומספר התלמידים שעוברים לבית ספר מקצועי קטן באופן משמעותי. הגרמנים טוענים שחלק ניכר מהורדת אחוזי האבטלה במדינה נובע מהמהפך בחינוך.

"מערכות החינוך הטובות בעולם מושכות את המורים הטובים ביותר, ללמד את התלמידים מהרקע הכי קשה, בבתי הספר והכיתות המאתגרים ביותר" - שלייכר

ובכל זאת - לא הכל ורוד
חשוב להגיד שלא הכל מושלם במערכת החינוך הגרמנית. ביקורת רבה מופנית כלפי הממשלה בגרמניה והאחדת החינוך ב-16 המדינות. הורים רבים למשל, מוחים על הארכת ימי הלימודים ועל העומס הרב שהתלמידים חווים בלימודים. בנוסף, גם כיום בגרמניה ישנם פערים חינוכיים משמעותיים בין שכבות סוציואקונומיות, אף על פי שהם צומצמו. זאת ועוד, בתי ספר פרטיים רבים החלו להיפתח בגרמניה, דבר שהיה נדיר במיוחד בגרמניה שלפני שנות ה-2000. רבים משייכים את התופעה להשקעה הגדולה של הממשלה בשכבות החלשות.

לבסוף, בשנה האחרונה גרמניה קלטה כמיליון פליטים, רבים מהם ילדים. מערכת החינוך הגרמנית עומדת בפני אתגר אדיר – איך ממשיכים לשפר את החינוך אל מול כמות עצומה של תלמידים מרקע קשה ומתרבות שונה.

אל מול כל אלו, גרמניה ממשיכה לנסות ולהוכיח שעתידה כאומה תלוי ביכולת שלה לקלוט ולשלב את אזרחיה החדשים – עולים חדשים, פליטים ומיעוטים אתניים. הם מציעים שבחזית המאמץ הזה נמצא החינוך וכי מערכת החינוך היא מי שתקבע האם המהלך יצליח או יכשל, ובכך תקבע את גורלה של גרמניה בעשורים הקרובים.