המורה שהגיע לשאת דברים בכנסת, ובמקום הקריא את דברי תלמידיו

ד"ר איליה מזין הוא מורה מעולה לפיזיקה בתיכון מכבים רעות, שזכה להכרה רחבה על עבודתו והשפעתו האדירה על תלמידיו. בין השאר, איליה הוזמן לשאת דברים בדיון מיוחד של ועדת החינוך של הכנסת, במסגרת יום המורה. במקום לשאת נאום, החליט איליה להביא מדבריהם של תלמידיו.

בהמשך לאירוע המרגש, ערכנו ראיון עם איליה וביקשנו מתלמידו לשעבר – אופיר צברי – שאת מכתבו הקריא איליה בוועדת החינוך, לספר מעט על המורה שלו.

הסמכות הנדירה שמציבה גבולות – אופיר צברי על ד"ר איליה מזין

כתלמיד תיכון, הדבר האחרון שעניין אותי היה לימודים.

בתחילת התיכון בחרתי במגמות ערבית וכימיה. האמת היא שגם פיזיקה הייתה על הפרק, אבל הגיעה לאוזניי שמועה על איזה מורה מפחיד ומשוגע שבאמת מצפה מהתלמידים שלו ללמוד, להגיע בזמן ולעשות שיעורי בית.

החיים עשו את שלהם, ובסוף עברתי ממגמות כימיה וערבית לפיזיקה וביולוגיה וקצת שכחתי את מה ששמעתי על המשוגע.

הכניסה הראשונה למעבדת הפיזיקה זכורה לי קצת כמו הכניסה לממלכת נרניה; בחוץ חם ורועש, סוג של ג'ונגל. בפנים - קצת כמו באוורסט – קר, שקט, מואר, מופתי. עם הזמן למדתי שהדמיון לפסגת האוורסט אינו מקרי. כמו בטיפוס על ההר הגבוה בעולם, גם בכיתה של איליה – אין דרכי קיצור ומי שלא משקיע, לא מגיע.

בדיעבד אני יודע לומר שאיליה הוא הסמכות הנדירה שהציבה גבולות ועמדה עליהם בתקופה זו של חיי. למה נדירה? תשאלו את עצמכם מתי היה לכם מורה שלא נתן לכם לאחר? מתי היה לכם מורה שאם לא הכנתם שיעורי בית פשוט לא הייתם הולכים לישון בלילה לפני? מורה שהיה לי כל כך חשוב שלא יתאכזב לאחר השקעתו בי – שבלילות לפני מבחנים הייתי חולם שאני פותר את המבחן, וכשהגיע הבוקר, גיליתי שעליי לפתור עוד אחד.

יש קו דק בין אפקט קונסטרוקטיבי לדיסטרקטיבי ואיליה ידע לשמור עלינו במקומות הבונים והמפתחים – בדיוק כמו ספורטאי שנותן את כל מה שהוא יכול אבל צריך לדאוג שלא להיפצע – כי אז הוא לא יגיע לשום מקום. בעיניי זו אומנות מדהימה – והתוצאות – בהתאם.

למרות שלא היה המחנך שלי, הקפיד לשבת ולשוחח איתי תכופות ואף קבע כמה פגישות עם הוריי. זו בעיניי דוגמה נהדרת למורה שבאמת, אבל באמת, אכפת לו מתלמידיו ומשקיע בהם הרבה מעבר ללימוד המקצוע גרידא. לימים, מעשיו ויחסו אליי הדהדו, ואני לומד היום לשים את התירוצים והקשיים בצד ואת עצמי ותהליך הלמידה שלי, בכל תחום שהוא, במרכז הווייתי.

כשאני חושב על הערך שאני רוצה לתת לעולם, תמיד ברור לי שאני רוצה שהוא יהדהד. שאיפותיי לעיסוק בחינוך מקורן בצורך להשאיר מסר אחרי ולדעת שעשיתי את העולם טוב יותר. לעבוד עם "אנשים קטנים", שרק מתחילים את מסע החיפוש שלהם ולדעת שחיזוק קטן, קצת השראה וחינוך לערכים ולעומק – היא הדאגה שלי לדורות.

זו האידיאה שלי. ואיליה, כמו גם מורים מעולים אחרים, תרמו רבות לעיצובה.

ד"ר איליה מזין בועדת החינוך של הכנסת, לרגל יום המורה

מחנך את התלמידים באמצעות הלמידה – ראיון עם ד"ר איליה מזין

ספר על החוויה של להיות בכנסת בדיון לכבוד מורים.

האמת היא שזו לא הייתה הפעם הראשונה שלי בכנסת. השתתפתי כבר במספר ישיבות של ועדת החינוך של הכנסת בתור משתתף מקצועי, ואף הוענק לי פרס רקנאטי-צ'ייס-רש"י בכנסת. אבל הישיבה הזאת של הכנסת הייתה שונה. היא הייתה הישיבה הראשונה בכנסת לרגל יום המורה ובעיני היא הייתה ישיבה מאוד ראויה. אומנם היו מעט מדי חברי כנסת – אני מאמין שכל חברי הכנסת היו צריכים להגיע לישיבה כזאת, אבל בכל זאת – חלק מחברי הכנסת הגיעו עם המורים שלהם, דבר שהיה מרגש במיוחד. כך למשל הזמין ח"כ נחמן שי את המורה שלו להיסטוריה מהגימנסיה ברחביה, הגב' מאירה אופיר, לשאת דברים.

שמחתי מאוד על כך שהזמינו אותי ועוד יותר על כך שנתנו לי לדבר. היושבים בוועדה הקשיבו והתרגשתי מכך מאוד. גם התלמידים (תלמיד ותלמידה) שהבאתי את דבריהם לוועדה מאוד התרגשו.

איך התעודות ותארי ההוקרה שקיבלת השפיעו עליך?

באמת קיבלתי פרסים, אבל הדבר שהכי מרגש אותי הן המחוות של התלמידים – למשל קורה שכשאני הולך לבית הספר ברגל, פתאום עוצרת לידי מכונית. תלמיד מלפני 25 שנים יוצא ממנה ושואל לשלומי, מספר על מצבו בחיים ומודה לי. זה הרגעים הכי מרגשים.

במקביל, אני חייב לספר – יש גם נזיפות ותלונות עלי – אין מצב כזה שמורה טוב הוא מורה שכולם אוהבים אותו. דבר כזה לא יכול לקרות בחיים באמת לדעתי. יש אנשים שאוהבים אותך ואנשים שלא. זה מוכיח שאתה בעל עקרונות – אמיתי ולא מזויף. יש גם מחירים על ההליכה עם העקרונות, אבל אני שלם עם זה.

יש השפעה עליך כמורה לתודות של התלמידים?

חד משמעית כן. זו הרוח מתחת לכנפיים שלי. אין לי ספק שבלי זה לא הייתי יכול להחזיק 37 שנים כמורה. זה נותן לך עוד אנרגיה, מונע שחיקה ודעיכה, משאיר את הברק בעיניים. זה משהו שצריך להיות כמה שיותר. מורים צריכים לקבל את ההערכה הזאת מהמדינה, מההורים, מהתלמידים, מתלמידי עבר. מורים איכותיים צריכים לקבל הערכה והכרה שיאפשרו להם להמשיך.

הרבה תלמידי עבר שלך מדברים על כך שהשפעת עליהם לא רק כמורה לפיזיקה – אלא על ערכים שהנחלת להם. איך אתה עושה זאת? תן עצות למורים אחרים.

המוטו שלי הוא שאני מחנך את התלמידים שלי באמצעות הלמידה שלהם. פיזיקה הם יכולים ללמוד גם בלעדי. היתרון שלי הוא בחינוך: את הערכים, הכלים, המסגרת, ההבדל בין טוב ורע, קבלת האמת בפנים בצורה מכבדת ואת הלמידה שאין בעיה שאי אפשר לפתור בדרכי נועם וכבוד הדדי – זה בעצם דברים שאני רוצה להנחיל לתלמידים וחשוב לי ללמד אותם. ואני עושה זאת לא במנותק מהשיעור, אלא תוך כדי השיעור, תוך כדי הפיזיקה.

העצה הראשונה שלי בדרך לחינוך באמצעות ההוראה, קשורה לשוק הראשון שתלמיד מקבל ממני (במיוחד התלמידים שלא שמעו עלי כבר מאחים או חברים): מה שאני מבטיח אני מקיים. דברים שאני מתחייב אליהם יקרו. מפתיע אותי שזה דבר שלא מתקיים בכל כיתה, ולפי ההפתעה של התלמידים – זו תופעה נדירה. בעיני בקצה הלשון נמצאים לא רק המילים אלא המעשים – הם חייבים להיות מחוברים וחופפים. אז אם אני אומר שאחרי הצלצול אף אחד לא נכנס לכיתה – זה לא משתמע לשתי פנים. אף אחד לא נכנס אחרי הצלצול, לא משנה מה הסיבה לכך. או אם קבעתי שמבחן נגמר ב-9:05 – אז זו השעה בה המבחן יגמר, ומבחנים שיוגשו אחרי השעה הזאת פשוט לא יבדקו. מבחינתי אם הבטחתי – אני חייב לקיים ואני לא מרפה. וזו למידה מאוד חשובה לתלמידים כי אני דורש מהם את אותו הדבר. אם הם מבטיחים דבר מה – הם מחויבים לכך. 

בצורה דומה אני מעביר לתלמידים ערכים והתנהלות על דברים שהם יתקלו בהם גם מחוץ לבית הספר – דיוק, אחריות ועוד. כך למשל - הצלצול הוא הרגע בו השיעור מתחיל ומסתיים, ביצוע של שיעורי בית הוא מטלת חובה ובאחריות התלמידים, ואם יש בעיה ותלמיד לא יכול להגיע לשיעור – צריך לעדכן את המורה מראש. אם תלמיד לא הגיע לשיעור והוא לא עדכן מראש – מיד בסוף השיעור אתקשר אליו.

הדבר השני הוא השפה בה אני משתמש בהוראה שלי. בכיתה, ובכלל בבית הספר אני מבקש מתלמידיי וגם מהמורים שסביבי, שלא להשתמש ב"סלנג" ולא להגיד "היי" או "מה קורה". בבית הספר אנחנו מדברים באופן מכובד יותר – ב"בוקר טוב" או "יום טוב". בשפה גבוהה ותקנית. אחת המטרות בכך היא להבחין בין היום-יום לבית הספר. להפוך אותו למקום מיוחד. האינטראקציה בין התלמיד למורה, בכל חלק שלה, היא רלוונטית וצריכה לשדר חינוך באמצעות למידת המקצוע – איך אני מתלבש ואיך התלמידים מתלבשים רלוונטי כמו גם שפת השיחה, זמן תחילת השיעור, היציאה להפסקה ועוד...

זו נשמעת כמו עבודה יום-יומית לא פשוטה

בוודאי. אבל בסופו של דבר זה מאוד משתלם, כי אתה נמצא בשליטה הרבה יותר. ברגע שהדברים מסודרים וקבועים, ברגע שכללי המשחק ברורים – הכל הופך להיות ברור ונוח יותר. כשיש מסגרת וכל אחד יודע שעליו להתנהל באחריות בתוכה – כולם לומדים טוב יותר ומתנהלים יותר בנוחות. בנוסף הערך החינוכי של זה הוא בעיני החלק המשמעותי של העבודה – הערך המוסף שלי.

 ד"ר איליה מזין מקבל תעודת הערכה ממפקד חיל האוויר על הוראתו המעולה

מה אתה חושב על היוזמה של יום המורה?

אני עליתי לארץ אחרי שנים של הוראה. בברה"מ זכורות לי חגיגות יום המורה היטב – זהו חג לאומי שהוא חגיגה של ממש. כל בית הספר מתמלא בפרחים כבר בתחילת היום, ובמהלכו התלמידים וההורים מעניקים למורים פרחים. זו חגיגה אדירה.

בארץ לתחושתי זו יוזמה מבורכת וראויה לשבח ואני מקווה שהיא תתפוס תאוצה. בדרך כלל בישראל מורים הם אוכלוסייה שאינה מוערכת מספיק, למרות שהם אוכלוסייה מאוד משמעותית שיוצרת את עתיד המדינה. למשל, מורים, בניגוד לעובדים ועובדי ציבור אחרים – לא מקבלים מתנה לראש השנה. אני תוהה איך זה יתכן. ולא רק הערכה, בעיני יש גם מעט מאוד פרגון למורים והתייחסות לעבודתם. גם בעיתון או בחדשות – כמעט ואין כתבות על חינוך, ואם יש – הוא בדרך כלל מוצג באופן שלילי ומתרכזים בדברים לא טובים. אז כאשר יש קבוצה שיוזמת את יום המורה – זה ראוי לשבח.

לתפיסתי יום המורה צריך להיות הרבה יותר מיוזמה פרטית. ראוי שהמדינה תהיה אחראית עליו – מגיע למורים יום בו אומרים להם תודה באופן ממוסד. נכון להיום מדינת ישראל לא אומרת תודה למורים, וראוי שתעשה זאת. ראוי שמדינת ישראל תגיד פעם בשנה לפחות לכל מורה: בוקר טוב המורה, תודה לך על מה שאתה עושה, עשית ועוד תעשה.

והאמת – ראוי גם שהורי התלמידים יעשו זאת. החינוך – בסופו של דבר – מתחיל מההורים והמשפחה. ומכל משפחה וכל הורה מתחילה המשימה של להעריך את המורים.

מה אתה מאחל לעמיתיך למקצוע – למורים לכבוד יום המורה?

קודם כל אני מאחל למערכת החינוך, למדינת ישראל ולאנשיה שיותר ויותר מורים מקצועיים יכנסו ויישארו במערכת החינוך. כך למערכת החינוך יהיה טוב וכך למדינת ישראל שאני אוהב אותה מאוד – יהיה טוב.

למורים אני מאחל שלעולם לא יפסיקו ללמוד. הוראה זה מקצוע חשוב ביותר וצריך ללמוד אותו הרבה שנים עד להתמקצעות אך גם לעולם לא להפסיק ללמוד. למדתי 10 שנים על מנת להיות מורה טוב: 5 שנים באוניברסיטה, אח"כ עוד 3 שנים עשיתי דוקטורט (אספירנטורה) בהוראת המדעים. לאחר מכן למדתי עוד שנתיים באקדמיה לחינוך – לאחר הדיפלומה של הכשרת מורים. כמובן שבמהלך הדרך הזאת לימדתי, אבל גם לא הפסקתי ללמוד, להשתפר, להתפתח ולפתח את היכולות, הידע והמיומנויות שלי. גם היום – אני ממשיך ללמוד. אני חושב שאין השתלמות שמשרד החינוך מציע שלא השתתפתי בה. בעיני כל עוד מורה לומד – הוא מורה טוב. אבל ברגע שהוא מפסיק ללמוד בעצמו – הוא כבר לא מלמד ברמה הכי גבוהה שהוא יכול.

לכן מורים – לכבוד יום המורה אני מאחל לכם להמשיך ללמוד ולהיות הכי טובים שתוכלו.