כיצד מודים למחנכת שמלווה אותך במשך חיים שלמים?

רבקה שרשבסקי לימדה עשרות שנים בשכונת בורוכוב בגבעתיים ובבית החינוך על שם א.ד. גורדון בצפון תל אביב. לאורך השנים ובמיוחד לקראת יום הולדתה ה-90 הודו לה רבים מתלמידיה, שרבקה הייתה עבורם מורה לחיים.

בתה של רבקה - ד"ר עדה בקר, יועצת התפתחותית לגיל הרך, אספה את מכתבי התלמידים לאמה. היא גם כתבה ויצרה סרט לזכר אמה, שנפטרה לפני כשנה.

אנחנו מזמינים אתכם לקרוא את מכתבי התודה, שדרכם ניתן להבין איזו מורה נהדרת ומופלאה הייתה המורה רבקה, ובמיוחד - להתרגש ביחד איתנו מההשפעה שמורה אחת יכולה לעשות, מהאופן בו נגעה בחיי התלמידים שלה ומהכרת התודה המיוחדת של תלמידיה ובתה.

כיצד מודים למחנכת שמלווה אותך במשך חיים שלמים/ אורלי מנדל – אורמן

לרבקה היקרה,

כיצד מודים למחנכת שמלווה אותך במשך חיים שלמים – למעלה מ-40 שנים?
הכרנו בתחילת שנת הלימודים התשכ"ד – ספטמבר 1963, עת הייתי תלמידת כיתה ו' בביה"ס (היסודי) הממלכתי לניסוי ע"ש א.ד. גורדון – הוא בית החינוך בצפון, בשמו הבלתי רשמי. חינכת ולימדת אותי, במסגרת ביה"ס, במשך שלוש שנים משמעותיות ביותר – כיתות ו', ז' ו-ח' – מגיל 11 עד 14.

– אני זוכרת אותך נכנסת לכיתה תמיד בצעד נמרץ.
– אני זוכרת כיצד פניך האירו ועיניך ברקו עת חייכת.
– אני זוכרת קול צעיר שלא הועם עם השנים.
– אני זוכרת אותך כמחנכת המכירה היטב כל אחד ואחד מתלמידיה.
– אני זוכרת אותך כמחנכת המכירה אף את בני משפחותיהם של תלמידיה, מעורה בחייהם, אכפתית, מעודדת, מסורה, חמה ומחבקת.
– אני זוכרת אותך כמורה נפלאה, המלמדת לעומק, המעוררת סקרנות ועניין.

עד היום את משמשת לי כקנה מידה לפיו אני מעריכה ומודדת את המחנכים והמורים שאני פוגשת בדרך חיי.
אני זוכרת אישה בעלת מרץ בלתי נדלה. ובעניין זה ברצוני לספר אנקדוטה שארעה כ- 7-8 שנים לאחר שסיימתי את בית הספר. ליויתי טיול בי"ס של אחותי (הצעירה ממני ב- 12 וחצי שנים) לאזור מצדה ועין גדי. באחד מימי הטיול, בעודנו צועדים לקראת סופו של יום חם ומעייף בנחל ערוגות, נפגשנו בילדי בי"ס אחר שהלכו באותו מסלול. פתאום קלטו אזני אותו קול שאין לטעות בו, צעיר כתמיד, ערני כתמיד, כפי שנשמע באוזני מידי יום ביומו במשך שלוש שנים. הסתובבתי – לא מאמינה- ואמרתי "רבקה! זו רבקה!" ואכן כן.

בפגישת מחזור שערכנו לפני כשלוש שנים חישבנו ומצאנו שבעת הפגישה היינו אנחנו בני ה- 50 כבני גילך עת לימדת אותנו, בשנת הלימודים האחרונה עימך. אפשר איפוא להבין את גודל תדהמתי באותו טיול של אחותי, מכך שגם בהיותך כבת 60 עמדת על כך שאת תהיי זו המלווה את כיתתך בטיול השנתי.

– אני חבה לך עבור שנים מעניינות של לימוד מעמיק.
– אני חבה לך עבור שנים של חינוך מושקע, עידוד והבנה.
– אך קודם לכל אני חבה לך את משפחתי. איני מכירה עוד מקרה שבו מחנכת לשעבר, מטלפנת אל תלמידתה לשעבר ומשדכת לה בן זוג! את הכרת בין אלון לביני 15 שנה לאחר שסיימת לחנך אותי!
בזכות זאת יש לי ארבע בנות מקסימות ומדהימות.
הקשר בינינו השתנה במהלך השנים, מקשר שבין תלמידה לבין מורתה הנערצת, לקשר שבין שתי נשים המכבדות ואוהבות אחת את השנייה, גם אם הן מתראות לעיתים רחוקות בלבד.

במה אברכך?
השארי צעירה ברוחך,
המשיכי להיות אשת ספר ולהנות מקריאת הספרים, מהעיון בהם, מלימוד אודותם.
המשיכי להתברך במשפחתך החמה והאוהבת.

באהבה רבה ובתודה מקרב לב, אורלי מנדל – אורמן

המורה רבקה - סרט לזכר רבקה שרשבסקי שיצרה בתה - ד"ר עדה בקר

דברים לכבוד יום ההולדת התשעים של מורתי האהובה רבקה שרשבסקי / זאב יגר

כשבועיים לפני חנוכה, צלצל הטלפון בביתנו. הדוברת אמרה שלום ונשתתקה, כאילו אמרה לבחון אם אזהה אותה על פי קולה. תגובתי המיידית היתה: "שלום לך מורתי האהובה". אינני זקוק ליותר ממילה אחת או שתיים כדי לזהות את הקול הנפלא, צעיר כפי שהיה אז, קול המשדר חמימות וחיבה, קולה של רבקה, שגם כשאינה מבטאת במפורש את כינוי החיבה שלי בפיה, זאבל'ה (בצירה בהקפדה על לשון עברית תקינה על פי מסורת גרודנו).

אל יהי הדבר הזה קל בעיניכם ומכיוון שהזיכרון לא קהה למרות שחלפו שנים רבות, וקשה לי שלא לצרף אותו לזיכרון היום הראשון שלי בבית החינוך בצפון.

גדלתי בחלקה הצפוני של תל אביב הישנה. הייתי מוקף אהבה בבית הורי ונעמו לי גם שעות בית הספר. אימי שמה רבקה ומורותי בכיתות א'-ב' וג'-ד'  (לפני שהגעתי לבית החינוך) גם הן נקראו בשם זה. 

בכיתה ד' קפץ עלי רוגזו של מורה לחשבון ששיטתו החינוכית היתה כרוכה בעונשים גופניים. יום אחד העמיד לפני הכיתה ילד תחמני בשם חדוי (מלשון חדוה) אחז בו בחוזקה וסטר על פניו באכזריות רבה. הבכי לא עצר אותו, עד שהילד הרטיב יפה במכנסיו ונדחף לכסא בוכה ומושפל. נותרנו המומים בכיתה. ספרתי על המקרה להורי וסירבתי להמשיך ללמוד בבית הספר הזה.

אבי חיפש ומצא את בית החינוך בצפון. כשבאנו התברר שהיו שני סוגים של כיתות: "עם כלכלה", כלומר ארוחת הצהרים וכל הפעולות בתוכה ולאחריה, ו"בלי כלכלה" – שבהן רק למדו והלכו הביתה. אימי לא עבדה מחוץ לבית והתשלום עבור הארוחות היה מעיק ומיותר מבחינת משפחתנו, אבל לא היה מקום במסלול ללא כלכלה.

עמדתי נכלם בפתח הכיתה ה' "עם כלכלה", כיתה זרה, איני מכיר איש ואימי עומדת מרחוק לראות מה יעלה בגורל הילד.  והנה הופיעה המורה רבקה, חיבקה אותי והכניסתני לכיתה, הציגה בפני התלמידים את זאב ומצאה לי מקום ישיבה.

חזרתי מבית הספר מאושר הביתה. וכך החל סיפור גן העדן שלי. עוד באותו יום החליטו הורי שאושרי חשוב להם מדמי הכלכלה.

הכיתה הייתה מגוונת מאוד. היו בה הרבה ילדים ממשפחות חצויות או חד הוריות.. כל אחד קיבל את הטיפול המתאים לו ולכל אחד מהם הייתה פינה מיוחדת בליבה של רבקה.

כל סדרי הבית של רבקה היו מוכפפים לסדרי בית הספר. ילדים בבוקר, וילדים אחרי הצהרים וילדים בערב וילדים בשבת. זכור לטוב בעלה של רבקה שמעון, שסבל את כל המהומה הזו בהבנה.

כמו שבנים לא מחזירים לפעמים את הטובה שקיבלו מהוריהם אלא מרעיפים אותה על ילדיהם, כך איני יכול להכיר טובה לשמעון. אבל כאשר הילדים מבית הספר תיכון עירוני ה' (שבו לימדה הרצלינה רעייתי) הציפו את ביתנו, בחול בחג ובשבת, זכרתי את שמעון והייתי גם כן סבלני.

בכיתה – מי ידמה לרבקה ומי ישווה לה. היסטוריה של יון ורומא קמה ועמדה חיה לנגד עינינו, עם ספרי עזר (רוסטובצב למשל) שאחר כך שימשו אותנו גם בתיכון. שיעורי התנ"ך עם נבואות הכאב של ירמיהו: "צדיק אתה ה' אך משפטים אדבר איתך. למה דרך רשעים צלחה, למה שלו כל בוגדי בגד". ואחר כך נבואות הנחמה "זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי המדבר בארץ לא זרוע". החוש לצדק התחדד "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים".

ומעל לכל העברית, השפה המוקפדת, הנקייה, על כל כללי דקדוקה וחיתוכה – כל אלה דבקו בי מאז והעשירו את חיי.

אל יהיו קלים בעיניכם הזיכרונות הללו. לפני 7 שנים ערכה אשתי הרצלינה סיור לכבוד יום הולדתי השישים וראשונת הדוברים הייתה רבקה. כבר אז הייתה זו חתונת הכסף – חמישים שנה חלפו מהיום שבו נכנסתי לראשונה לבית החינוך בצפון, לכיתתה של רבקה.

ואם במספרים עסקינן, אציין שכיום אני עובד כיועץ במוסד בו עבדתי 40 שנה כפיסיקאי, המרכז למחקר גרעיני בנחל שורק. מן הסתם התעמקתי במשך השנים ברזי העולם הפיסיקלי ובכלים מתמטיים המשרתים את הפיסיקה. אבל את יסוד האריתמטיקה – שברים פשוטים, אחוזים, ערך משולש – הסבירה לי רבקה בבית הספר העממי ואלו היסודות עליהם נבנה הבניין.

תלמידים הרבה היו לי בפיסיקה ובמתמטיקה וכל פעם שנזקקתי להסברים בתחום האריתמטיקה, משנתה הסדורה של רבקה שימשה אותי כראוי.

מקצת ממה שקיבלנו ממך אנו מנסים להחזיר היום. יפה עשו בנותייך שארגנו את המסיבה. המתנה שהגשנו לך מורכבת משלוש מתנות, מכוונות לצדדים שונים של אישיותך האמנותית, האוהבת והמתבוננת. רק חלקה האחד אמסור בפומבי, זרעים של שושן צחור שליקטתי מתוך הלקטים של הפרח בשדה הניסויים ברפא"ל. הם מיועדים לזריעה בגינתך, ובכל שנה, בסתיו, תיהני מפריחתם הלבנה.

באהבה הרצלינה וזאב יגר

לזכר המורה רבקה / גדי כץ

צר לי מאד שהפגישה הנוכחית אתך היא דרך מודעת האבל בעיתון. הפגישה הקודמת היתה לפני כששים וחמש שנים כשהיית מורתי האהובה בכיתות ג' ו-ד' בבית ספר בורוכוב בגבעתיים.

את זכורה לי היטב כיוון שאת היא זו שהוכילה אותי ביד, לכיוון של רגיעה ולימודים סדירים, אחרי שנתיים פרועות שהיו לי בכתות א' ו- ב' עם המורה תחיה.

היסודות הטובים שהענקת לי, שרובם מתוך הערכה וחיבה לאישיותך המקסימה איפשרו לי ללמוד מקצוע בבי"ס שבח בתל אביב, להגיע לדרגה בכירה בצה"ל, ללמוד הנדסת מכונות בטכניון, לנהל את ק.צ.א.א. אילת ולהיות ראש עיריית אילת בין השנים 1973-1983.

אני אסיר תודה לך על הכל ומאמין שאולי עוד ניפגש בעתיד שם למעלה.

בהערכה ואהבת אין קץ - גדי כץ.

--

לרבים מאיתנו מורים מדהימים שנגעו בחיינו ומלווים אותנו לאורך שנים רבות, אם ביום יום ואם במחשבותינו או בדרך בה אנחנו חיים וחושבים. יום המורה הוא הזדמנות מעולה להגיד למורים אלו תודה. אז איך אתם מודים למורים שלכם ביום המורה הזה?