13 נקודות בדרך להצמחת התלמידים בעזרת הערכה מעצבת

"התחלתי לאחרונה ללמד את הנושא הקשה ביותר בשנה – מספרים בינאריים. זה תחום קשה יותר ממה שהוא נשמע על פניו, ותלמידים רבים מרימים ידיים לפני שהם באמת ניסו. התחלתי ללמד, עבדנו על כמה דוגמאות ביחד, ופתאום, באמצע השיעור הראשון בנושא, שני תלמידים אמרו: 'הבנו את זה. זה קל. אפשר כבר לעבור הלאה?'

הבטתי בשאר התלמידים בהפתעה ושאלתי: 'כולם הבינו?' - כולם הנידו בראשם במהירות לאות כן. האינסטינקטים המורתיים שלי זעקו שאם כולם מנידים בראשם ואומרים שהבינו – אפשר לעבור הלאה, אבל החלטתי לעשות ניסוי.

כתבתי על הלוח תרגיל בתחום וביקשתי מהתלמידים שיפתרו אותו. התלמידים כבר היו מחוברים עם הסלולארים שלהם לסוקרטיב וכל אחד מהם הקליד את התשובה שלו לתרגיל. מהר מאוד התשובות הופיעו על המסך שלי, כאשר לצד כל שם של תלמיד – התשובה שהוא כתב.

כמעט נפלתי. רק שני תלמידים הצליחו לפתור את התרגיל. השניים שדיברו. אפילו לא תלמיד אחד נוסף.

לימדתי עוד קצת ונתתי תרגיל נוסף. עוד כמה הצליחו אבל לא כולם.

ניסיתי להסביר בצורה אחרת הפעם ופתאום חלק גדול מהכיתה הצליח, אבל עדיין היו מי שלא. לבסוף, אחרי עוד 10 דקות נוספות של הוראה בכיוון שונה – כולם הבינו את הרעיון והצליחו לפתור את כל הבעיות. גם ציוני הבחינות שלהם הוכיחו זאת".

החוויה הנ"ל של ויקי דיוויס מהשיעור שהעבירה במדעי המחשב היא דוגמא אחת מיני רבות להערכה מעצבת שיכולה לקחת אתכם ואת התלמידים שלכם רחוק.

הערכה מעצבת הינה הערכה שלא נועדה לדרג את התלמידים, אלא לקדם את למידתם ומתוך כך היא מתרחשת באופן קבוע וסדיר לאורך הלמידה. בעקבות תהליכי ההערכה המעצבת מתקיים משוב מתמיד, ותהליך הלמידה כמו גם ההוראה משתנים בעקבותיה.

למרות הפירות המתוקים והרבים שהערכה מעצבת יכולה להניב, קשה למצוא מורים שמשתמשים בהערכה מעצבת באופן תדיר. לאחר מחקר אורך בתחום, שנמשך שנים ארוכות, החוקרים פול בלאק ודילן וויליאם מציעים שמצב זה אינו מקרי: יש דברים רבים המושרשים עמוק במערכות החינוך בכל העולם ומקשים מאוד על הטמעתה של הערכה מעצבת.

אבל בחינוך אנחנו לא מתייאשים, ולכן הבאנו בפניכם, מתוך מחקרם של בלאק וויליאם, את הדברים שמקשים עלה הערכה מעצבת כמו גם את הדברים שאתם יכולים לעשות על מנת להטמיע הערכה מעצבת בבית הספר שלכם. אם תצליחו להסיר את המכשולים, או לעמעם את השפעתם בעזרת מודעות אליהם, וכן לקדם הערכה כזאת - תוכלו לעשות שינוי אמיתי בכיתה ובבית הספר שלכם!

רמז: זו לא הדרך להערכה מעצבת

6 מכשולים להערכה מעצבת

1. בתי ספר רבים דורשים השוואה בין תלמידים ודירוגם, במקום התמקדות בהישג אישי ובלתי תלוי. הדירוג וההשוואה הופכים להיות המרכז בעיני התלמידים (ולעיתים קרובות גם בעיני המורה) ולכן מעט מאוד מקום נשאר להפניית קשב למשוב אמיתי שיעזור לתלמיד ולמורה לשפר את הלמידה. מנהיגים חינוכיים שרוצים להטמיע הערכה מעצבת, צריכים להגן על המורים והתלמידים מפני השפעות הבירוקרטיה המדרגת.
2. המשוב של המורה משמש כפונקציה ניהולית ומסר להורים ולא כמשוב שמקדם למידה. בבתי ספר רבים ברחבי העולם, ציונים ומשוב המורים משמשים בעיקר כדבר מה שעל המורה להגיש למערכת כמו גם כמסר להורים (שלעיתים קרובות ההורים דורשים). כאשר מטרתו העיקרית של המשוב היא זו, קשה מאוד ליצור משוב שבאמת יכווין את התלמיד בצורה מעמיקה ללמידה.
3. ציון מספרי גורם לתלמידים לא להתעניין במשוב מילולי (לקריאה נוספת בנושא). משוב שאין בו ציון - אלא משוב מילולי של הערות והארות בלבד עובד טוב יותר ומקדם למידה, אך הורים כמו גם מערכת החינוך עלולים לדרוש בכל זאת את הציון המספרי. חשוב להסביר להם שהעדר הציון מקדם למידה.
4. בשל קוצר הזמן ומתוך הרגל, מורים נוהגים לשאול בדיון בכיתה שאלות שטחיות, לא לתת לתלמידים מספיק זמן לחשוב ולענות או שלא לתת מקום וחשיבה לתשובות לא נכונות. המחקר הראה שגם מורים שמאוד רוצים לקדם למידה משמעותית המתבססת על הבנת החומר, הרבה פעמים שואלים שאלות שטחיות ומקדמים רק את התשובות הנכונות, במקום להשתמש בשאלה ודיון כיתתי כפתח להערכת מצב התלמידים והענקת משוב והערכה מעצבת איכותיים. לקריאה נוספת על יצירת דיון משמעותי בכיתה אתם מוזמנים להיכנס לכתבה מעולה זו.
5. רוב התלמידים וחלק מהמורים אינם תופסים טעויות כחלק מהלמידה אלא כעדות על חוסר יכולת. חשוב לבצע שינוי מחשבתי אודות למידה ולהבין כי טעות היא חלק חשוב מהלמידה. כך המוטיבציה של התלמידים גדלה, המחויבות ללמידה נהיית עמוקה יותר והמוכנות של כל תלמיד לעשייה לימודית גדלה.
6. מורים רבים שהשתתפו במחקר העידו כי היה חסר להם ידע במודלים של למידה וכן במודלים של משוב על מנת לדעת כיצד נותנים משוב יעיל. מנהיגים חינוכיים ומורים שרוצים להטמיע הערכה מעצבת בבתי הספר ובכיתות שלהם, יעשו בחוכמה עם יקראו, ילמדו וינחילו מודלים של למידה ומשוב בקרב מוריהם.

עד כאן המכשולים. אבל אל ייאוש! עכשיו מגיעים לחלק החיובי!

7 דרכים לקדם הערכה מעצבת:

1. תנו לתלמידים משוב על ההישג הנוכחי שלהם ולא על רף כלשהו שהיו אמורים לעמוד בו והצליחו או כשלו. המורה צריך/ה להתמקד במה שהתלמיד עשה כמו גם בדרך שעליו עוד לעבור מבלי לעשות השוואה לאחרים.
2. העניקו את המשוב באופן מידי.
3. הערכה מעצבת צריכה גם לעצב את אופן ההוראה של המורה. לפי מצב התלמידים והכיתה כולה - יש להתאים את ההוראה. כלומר – ה"עיצוב" בהערכה מעצבת כוונתו לא רק לעיצוב למידת התלמיד (כלומר למשוב) אלא גם לעיצוב ההוראה של המורה, בעקבות הערכתו את מצב התלמידים.
4. משוב הוא בעל אפקט חיובי רק אם הוא כולל בתוכו הדרכה לשיפור, ורצוי הדרכה קונקרטית – משימות או דברים שניתן לעשות. כך למשל, מורתה האגדית של נלי קלר הציעה לה לקרוא שני פרקים מתקדמים בספר, לאחר שנכשלה בבוחן בנושא חוקי ניוטון, וכך נסכה בה ביטחון לגבי המסוגלות שלה והראתה לה את הדרך להשתפר.
5. שתפו את התלמידים בהערכה: צרו הזדמנויות להערכת עמיתים וגם להערכה עצמית. ספקו לתלמידים מראש קריטריונים להערכה, על מנת שיוכלו ללמוד להעריך את עצמם – הדבר יותר גישה מטא-קוגנטיבית ללמידה וכן יכולות ניטור עצמי.
6. הערכת עמיתים תעזור לתלמידים - תלמיד יוכל לקדם תלמיד באותה השפה. לכן רצוי לאפשר לתלמידים לקבל הזדמנות וזמן לשוחח עם חבריהם על איך לתקן את המקומות בהם הם מתקשים, ולעבוד על הדברים שבהם הם עוד זקוקים להבנה ואימון. כך למעשה התלמידים מבינים את מצבם וחושבים יחד כיצד ניתן להשתפר.
7. מורים צריכים להבין שהלמידה לא יכולה להיעשות בשביל התלמידים. היא צריכה להיעשות על ידם. המורה צריך לגרום לתלמיד לבנות ולהבנות בעצמו את הידע – המשוב של המורה חייב לגרום לתלמיד להיות פעיל ביצירת הבנה משל עצמו. לכן חלק ניכר מהמשוב צריך להיות משוב מפעיל ומעורר חשיבה, המבוסס על שאלות ומשימות. משוב שרק מסביר מה הייתה הבעיה ומה פתרונה – מה לא נכון ומה היה נכון לעשות – אינו באמת מלמד את התלמיד.

החוקרים מציעים ש"המורה צריך להפוך ממציג ומעביר ידע – 'דוגמן של ידע' למנהיג, המוביל את תלמידיו בעזרת משוב במסעות חקר ויצירת רעיונות חדשים".

החוקרים מציעים שסביבת הלמידה צריכה להשתנות בשביל לאפשר הערכה מעצבת. כל האמונות והתפיסות שלנו – מורים, הורים, מנהיגים חינוכיים ותלמידים, אודות הוראה ולמידה, צריכות להשתנות, על מנת להטמיע הערכה מעצבת בבית הספר. חוזה הלמידה של המורה עם תלמידיו צריך להשתנות לגמרי ואיתו הדרישות וההרגלים. תלמידים צריכים להפוך מפאסיביים לאקטיביים, לקחת אחריות על הלמידה ולהפסיק לצפות מהמורים שיאכילו אותם בכפית. מן הצד השני – המורים צריכים להפסיק "לעכל" את החומר ולהכתיב אותו לתלמידים, ולהתחיל לאתגר אותם בשאלות ומשימות שיציתו את העניין והדמיון שלהם ויגרמו להם לחשוב. זאת ועוד, המורים צריכים ללמוד להעריך את התלמידים ולהראות להם את הדרך מהמקום בו כל תלמיד נמצא, אל המשך הלמידה, באמצעות משוב. רוב המורים במחקר חוו את המעבר הזה כמאיים ומפחיד, כי חששו שיאבדו שליטה בכיתות שלהם, אך בסיומו של התהליך, המורים הגדירו זאת כשיתוף האחריות על הלמידה עם התלמידים.

אחד המורים שהשתתף במחקר (טום) סיפר: "כדי לעשות שינוי משמעותי, הבנתי שאני חייב לגרום לתלמידים בכיתה לחשוב יותר. התחלתי לחשוב איך להראות לתלמידים את תהליך הלמידה – להפוך אותו לברור עבורם".

השינוי יכול להיות איטי – מעשירים את האסטרטגיות לאט לאט, מקבלים פידבק מעמיתים כמו גם מהתלמידים. זה לא קורה ביום אחד. החוקרים ממליצים שכדאי להתחיל מכיתה אחת ולאט לאט להתרחב. כיוון שכל כיתה היא שונה, חשוב לבחון את הפרקטיקות בכל כיתה ולשנות אותן אם הדבר לא מצליח. החוקרים מציעים שלוקח בערך שנתיים עד למעבר אמיתי מערכת מהערכה משווה להערכה מעצבת. המורים זקוקים לזמן, חופש פעולה ולתמיכה מעמיתים ומנהיגים חינוכיים בתהליך המעבר להערכה מעצבת.

משתמשים כבר בהערכה מעצבת? ספרו לנו איך ומה עזר לכם לעשות את המעבר!