למה להתחיל ללמד בעזרת טיילור סוויפט, לשבור את הקרח והאינסטגרם?

לעיתים קרובות אנחנו שומעים על כמה חשוב להשתמש בידע הקודם של התלמידים שלנו כשמלמדים אותם ידע חדש. אבל צורה נוספת באמצעותה ניתן לחבר את התלמידים ללמידה ולעזור להם להבין את הדברים בקלות ואף לזכור אותם טוב יותר - היא להשתמש בחוויות החיים ובתחומי העניין של התלמידים.

חיבור חוויות החיים של התלמידים ללמידה גורמת לכך שהידע החדש מתבסס על ידע קיים, שכן ידע על תוכניות טלוויזיה או על סרטים לא שונה בבסיסו מידע על תנ"ך או פיזיקה; אם מתבססים על ידע קיים – המידע מובן יותר ונזכר יותר. מתוך כך אנו ממליצים לכם: נסו לגלות כל מידע מהתלמידים בקשר לחייהם ולחבר אותו לשיעור. אתם תגלו במהרה שכך תרוויחו תלמידים שלומדים מהר יותר, בהנאה גדולה ועם הרבה יותר סיכויים שהם יזכרו את המידע החדש.

שאלו את תלמידיכם באופן תדיר שאלות שמעודדות אותם לחלוק את הרגשות והתחושות שלהם בקשר לכל דבר הקורה בעולם (בית הספר בו הם לומדים, העיר בה הם חיים, השכונה שלהם, ההורים שלהם, החברים שלהם וכו...). הדברים הללו יתנו לכם כל כך הרבה חומר לעבוד איתו וליצור באמצעותו מערכי שיעור.

חוויות חיים משותפות
בכיתות של 30-40 תלמידים קשה ביותר ודורש מאמצים אדירים לגלות את תחומי העניין וחוויותיהם של כל תלמיד ותלמידה ולהתאים את הלמידה בדיוק לכל אחד ואחת (ובטח כאשר מלמדים כמה כיתות שונות...). לכן נסו להבין מה הם התחביבים וחוויות החיים המשותפים בכיתה. תנו לתלמידים לשוחח על המוזיקאים החביבים עליהם, על שירים, ספורט, תוכניות טלוויזיה, משחקי מחשב, אוכל ועוד. בהמשך, בחרו בכל חודש כמה תוכנית טלוויזיה, סרטים, זמרים או משחקי מחשב שתלמידים רבים הזכירו וחקרו עליהם – צפו בסרט, קראו והאזינו לזמר, שאלו על תוכניות הטלוויזיה ואפילו צפו בכמה פרקים (מי יודע, אולי אפילו תהנו!). ברגע שיש לכם מספיק מידע על דברים שתלמידים רבים בכיתתכם אוהבים – נסו לשאול את עצמכם "איך אני יכול/ה לשלב את תחומי העניין והתחביבים הללו של התלמידים בתוך השיעורים והידע שאני צריך/ה ללמד?"

גם ללא תכנון, מתוך בקיאות בתחומי העניין וחוויות החיים המשותפות של תלמידיכם, ברגעים בהם אתם מרגישים שהדבר מתאפשר ומתחבר בצורה ספונטנית – תוכלו ליצור רגעי הוראה קסומים ולקשר את החומר בשיעור לחוויות ותחומי עניין שתלמיד\ה או כמה תלמידים סיפרו עליהם.

מה המחקר אומר על זה?...
במחקר שהתפרסם במגזין לאחרונה, המליצה חוקרת הלמידה פרופסור דיאן הלפרן למורים לחבר את הלמידה לחוויות ואביזרים יום-יומיים על מנת ליצור "רמזי אחזור" כך שהתלמידים יזכרו את המידע הרבה יותר טוב; היא מסבירה כי רמזי האחזור הנם חלקים אינטגרלים מהחיים, שכאשר מחברים אותם למידע חדש - קל לנו הרבה יותר לזכור את המידע החדש, בגלל שהוא מחובר למידע שנמצא כל הזמן בראש מעיינינו. כך למשל, אם מחברים ספרים כמו "העץ הנדיב" או "התפסן בשדה השיפון", לזמרת המוערצת על ידי תלמידים רבים, כמו טיילור סוויפט, רבים מהתלמידים יזכרו בקלות רבה יותר בספרים ויבחרו בהם מתוך החיבור לזמרת הידועה. 

טיילור סוויפט מעודדת קריאה וכתיבה (אחד מיני סרטונים רבים)

זאת ועוד, המחנכת והחוקרת ליסה דלפיט קבעה את המונח "הוראה מבוססת תרבות", כאשר המחקר שלה הראה שתלמידים זקוקים להבין את החיבור בין המידע החדש שעליהם ללמוד, לחיי היום יום ולחוויות החיים שלהם. מתוך כך, היא מסבירה כי מורים צריכים ליצור באופן תדיר מצבים בהם חיי התלמידים מחוברים ומוזכרים כחלק אינטגרלי מהלמידה, וכן לחבר בין סיפורים שהתלמידים חלקו על חייהם לתוכן הנלמד בשיעור.

חוקר החינוך לואיס מול מציע שלמידה בכיתה שמשתמשת ומתחברת לידע, כישורים והבנה חברתית שהתלמידים רכשו באמצעות תחומי העניין וחוויות החיים הקודמות שלהם, הנה למידה שמאשררת ונותנת תוקף לזהות ולחוויה של התלמידים כאינדיבידואלים. המורה מבהיר לתלמידיו כי הידע והחוויה שלהם חשובים והם יכולים להיות הבסיס למשהו גדול יותר. כלומר – התלמידים יכולים לצמוח ולהתפתח מתוך מקומות שהם אוהבים ומכירים. כך הלמידה הופכת למשמעותית ונעימה יותר, ומאפשרת הרבה יותר מוטיבציה מצד התלמידים.

תחום עניין שתלמידים רבים (וגם חלק מהמורים) אוהבים ויכול להתחבר באופן מעולה לשיעורים הוא ראפ, כפי שהמורים בכתבה הזאת מוכיחים.

אנו מזמינים אתכם לספר לנו כיצד אתם מחברים את חוויות החיים ותחומי העניין של התלמידים שלכם לתחומי התוכן אותם אתם מלמדים. ספרו לנו בתגובות וכך תהוו השראה ותסייעו לאלפי  מורים אחרים.