מהי שיחת הטלפון שיכולה לשנות את הכיתה שלך?

מאת: אלינה אגיולר – אתר Edutopia

כאשר רק התחלתי ללמד, חשתי לגמרי המומה ועמוסה מכל דרישות התפקיד והמורכבות שלו. טכניקת ההישרדות שלי הייתה לבקש וליישם עצות מכל מורה שהערכתי בסביבתי. אז כאשר אחד העמיתים שלי שהערכתי וראיתי בו מורה דרך, הציע לי להתקשר להורי התלמידים לאחר היום הראשון של בית הספר – עשיתי זאת.

הייתי מותשת, עמוסה וזה היה הדבר האחרון שרציתי לעשות, אבל התקשרתי לכל משפחה. בשיחת הטלפון הראשונה הזאת, הצגתי את עצמי ושאלתי כמה שאלות לגבי התלמיד. לאחר מכן, לקראת סיום השיחה, סיפרתי שלילד שלהם היה יום טוב בבית הספר היום (אמרתי זאת בכנות – הרי התלמידים מתנהגים נהדר ביומם הראשון על פי רוב). סיימתי את השיחה באמירה שאני מצפה לעבודה המשותפת שלנו.

לאורך אותה השנה וגם בשנים שאחריה, המשכתי לבצע את הפרקטיקה הזאת. הייתה לי תחושה שהיא תועיל – שיחת הטלפון החיובית הביתה. גם לאחר היום הראשון, ברגע שזיהיתי מי הם התלמידים שעלולים להיות מאתגרים יותר – שמתי לעצמי כמטרה למצוא חדשות חיוביות לגביהם מדי שבוע ולהתקשר להורים של אותם הילדים על מנת לספר להם את החדשה המשמחת. הייתי גם חולקת את המטרה הזאת עם התלמידים – בבוקר או במהלך היום הייתי עוברת לידם ואומרת להם משהו בסגנון של: "בוקר טוב דניאל! אני שמחה לראות אותך. אני הולכת לצפות בך היום ממש מקרוב כי הערב אני רוצה להתקשר לאמא שלך ולספר לה חדשות טובות. אני ממש מצפה להתקשר אליה ולספר לה איזה יום נהדר היה לך היום!".

האסטרטגיה הזאת עשתה את כל ההבדל בין חבורת ילדים בלתי נשלטת לכיתה "קלה" וקשובה. תופתעו לשמוע אולי, כמה ילדים משתוקקים ואף נואשים לכך שהוריהם יקבלו עליהם משוב חיובי בשיחת טלפון הביתה.

עם השנים, פיתחתי את הכלי הזה. ביום הראשון ללימודים נתתי לתלמידים סקר שכלל את השאלה הבאה: "למי היית רוצה שאתקשר כדי לספר חדשות טובות לגבי התקדמותך בכיתה? אתם מוזמנים לכתוב עד חמישה אנשים ובבקשה ספרו להם שייתכן שאתקשר, אפילו עוד הערב או מחר!".

בהתחלה הייתי מתקשרת להורי הילדים המאתגרים ביותר, אלו שחששתי שמעולם לא קיבלו שיחת טלפון חיובית ממורה. כאשר המבוגר היה עונה לטלפון, הייתי אומרת בנשימה אחת, בזריזות: "הי, גברת X? אני מתקשרת אליך מבית הספר של הבןת שלך עם חדשות נהדרות לגביוה! אני יכולה לספר לך אותן לדקה?" אם לא הייתי אומרת את זה מיד, לרוב הייתי שומעת אנחת חרדה שקטה, שתיקה רועמת או את קו הטלפון מתנתק...

חלק מהילדים הללו היו קשים, אפילו קשים מאוד. עם זאת, ברגע שחיפשתי, תמיד הצלחתי למצוא משהו חיובי אמיתי שהם עשו במהלך היום. הזמן עבר ואני המשכתי להתקשר להורים. הילדים מתו על זה. הם התחילו להתחנן שאתקשר להורים שלהם כמעט בכל יום. זו הייתה הבחירה הראשונה שלהם כשרציתי לצ'פר אותם על התנהגות טובה: "פשוט תתקשרי לאמא שלי ותגידי לה שהיה לי יום טוב!"

תופתעו לשמוע, אולי, כמה ילדים משתוקקים לכך שהוריהם יקבלו עליהם משוב חיובי בשיחת טלפון הביתה.

מה שהפתיע והעציב אותי היו ההורים שאמרו "אני לא חושבת שמישהו אי פעם התקשר אלי מבית הספר עם דברים טובים בקשר לילדה שלי". לפעמים, המשפט הזה לווה בבכי חרישי או במשיכת אף.

בשנים הראשונות שלי כמורה השתמשתי בפרקטיקת השיחה החיובית על מנת להצליח לנהל את הכיתה, להתמודד עם התלמידים הקשים ולבנות קשר עבודה טוב עם ההורים. אבל לאחר 10 שנים של הוראה – הפכתי לאמא, ונדמה שהעולם הרגשי שלי השתנה מקצה לקצה. כהורה, טלפון של מורה שמספר לי שבני עשה משהו טוב, שהוא ניסה, שהוא למד, שההתנהגות שלו משתנה לטובה -  זה הוא אחד הדברים הכי משמחים שיכולים לקרות לי.

אני יודעת כמה קשה מורים עובדים, כמה הם מותשים ועייפים ושאין להם טיפת זמן. אבל אני גם יודעת מניסיוני, ששיחת טלפון בדרך כלל לוקחת בין דקה ל5 דקות (הממוצע אצלי היה 3 דקות), ושברבע שעה בלבד ביום של שיחות להורי התלמידים עם חדשות טובות – כיתות וילדים יכולים להשתנות מהקצה אל הקצה.

ברשימת סדר העדיפויות והמטלות של מורים – העברת חדשות טובות לא נמצאת ממש בראש... אבל נסו את זה, אפילו רק לשבוע, נסו להתקשר לכמה הורים של ילדים (ולא רק של ילדים מאתגרים כמובן! לכל הילדים שמגיע להם!) ותראו מה קורה. ההשפעה של הפעולה הפשוטה הזאת על הילד, הכיתה וכן – גם על עבודת המורה – ככל הנראה תהיה מדהימה.

-----

פוסט זה פורסם לראשונה באתר Edutopia, אשר בנדיבותם נתנו לנו רשות לתרגם ולפרסם אותו.