נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
במסגרת השתלמויות למורים ומנהלים שאני מעביר והעברתי לאורך השנים, בנושאים כמו אסטרטגיות הוראה, מיומנויות למידה משמעותית ופיתוח מוטיבציה, חוזר כל הזמן מסר קבוע מהמשתתפים: האתגר המרכזי שמורים נדרשים אליו הוא האקלים הכיתתי.
כאשר המורה מצליח לייצר אקלים כיתתי מפרגן, חיובי ומעודד, השיעור עובר בצורה טובה, החומר הלימודי נלמד טוב יותר, התלמידים משתתפים יותר בשיעור ולאורך זמן נוצרת תרבות חיובית המאפשרת הטמעה והעמקה.
זכור לי מקרה בו מורה שהדרכתי סיפרה לי שהיא נכנסה לכיתה בשעה הרביעית ועוצמת הרעש הייתה בלתי נסבלת, כאשר היא התחילה ללמד היא הבינה שזה כנראה לא יצליח. אותה המורה סיפרה בכנות כי: "יש שיעורים שאני יודעת שלא באמת יתקיים בהם שיעור, הם לא רבים, אך בשיעורים כאלו אני יודעת שהדבר היחיד המשותף ביני לבין התלמידים הוא שכולנו נצטרך בסוף השיעור אקמול".
במקרה אחר סיפרה לי מורה, שיש לה כיתה שבכל פעם שהיא נכנסת אליה, היא קצת מתוסכלת. מראה הפנים של תלמידי כיתה זו, מבטים משועממים או רחוקים, מורידים לה את מצב הרוח... זה כמובן כדור שלג, שכן מצב הרוח שלה גורר אחריו גם את התלמידים וחוזר חלילה. היא אמרה שהיא הייתה שמחה לדעת איך אפשר לגרום להם כבר בתחילת השיעור להיראות קצת יותר חיוביים, חיוניים, אולי אפילו - רוצים ללמוד.
לא תמיד הסיבות לחוסר שקט או שיעמום כאלו בכיתה גלויות; הן יכולות להיות אירוע כיתתי, בית ספרי ואפילו נושא אקטואלי שמתרחש במדינה. אך הסיבות אינן משנות. העניין הוא שיש כלים להתמודד עם מצבים כאלו!
אז הנה 5 כלים שמצליחים לעזור לשינוי האקלים הכיתתי לטובה:
בכל פעם שאני מציג אותם בפני מורים, הם חוזרים אלי נרגשים עם סיפורים על שינוי בגישה של תלמידים ומהפכה (חיובית) בכיתה.
1. דף "הטרדות" - כלי להתמודדות עם כיתה תוססת
קורה לעתים שאנו נכנסים לכיתה והיא סואנת וסוערת במיוחד וברור לנו שנתקשה ללמד את השיעור כפי שתכננו. דף "הטרדות" הוא כלי מצוין להתמודד עם מצב שכזה ולייצר אווירה לימודית כבר בדקות הראשונות של השיעור. מיד עם כניסתנו לכיתה נבקש מהתלמידים "להוציא דף" (לא לדאוג, לא מדובר בבחינה או בוחן... אפשר להירגע...), ננחה אותם לרשום על הדף את כל מה שהם צריכים לזכור, את כל מה שמטריד אותם או מעסיק אותם. לדוגמה: אם הם צריכים בסוף יום הלימודים לקחת אח קטן מהגן, אם יש להם שיעורי בית במקצוע אחר ש"יושבים להם על הראש", בחינה שמתקיימת בעוד יום-יומיים, משהו שצריך לזכור לעשות אחר הצהריים וכו'.
כשכולם מסיימים, נבקש מהם לקפל את הדף ולהכניס אותו לתיק/כיס, ונאמר את המשפט הבא: "כעת, גם אם זה קשה, אני מבקש מכולכם לשכוח את כל מה שמטריד ומעסיק אתכם, ואת כל מה שאתם צריכים לזכור. אני מבטיח להזכיר לכם בסוף השיעור להוציא את הדף ולהיזכר בכל מה שאתם צריכים, אבל עכשיו, בואו נתרכז בשיעור".
לעתים ייקח קצת זמן עד שהתלמידים יתרגלו לכלי הזה, אך ברגע שזה יקרה, הזמן שייגזל מהשיעור לטובתו יהיה קצר משמעותית לעומת איבוד הזמן הצפוי מהתמודדות עם כיתה בה כל אחד מהתלמידים עסוק באינספור דברים שאינם הלימודים.
2. חצי הכוס המלאה - כלי ליצירת אווירה לימודית
כאשר אנו נכנסים לשיעור והכיתה מוטרדת ולא קשובה, נאמר לכיתה: "תלמידים, היום נלמד 35 דקות בלבד. בעוד 35 דקות, נפסיק את מהלך השיעור הרגיל ונעשה משהו אחר. נעבור לפעילות כדוגמת חידות, שיחה על מה שתבחרו וכדומה. אבל, בזמן שבו אנו הולכים ללמוד, אני מבקש שתתנו את כל מה שאתם יכולים".
חשוב מאוד באמת להפסיק את השיעור הרגיל לאחר הזמן שהוגדר, גם אם הכיתה כבר ממש בתוך הלמידה. זאת כיוון שאם לא נפסיק, הכלי יהפוך חד-פעמי ולא נוכל להשתמש בו שוב כי התלמידים לא יאמינו לנו בפעם הבאה.
בשיעור שבו התלמידים מאוד לא קשובים כבר בתחילת השיעור, הסיכוי ללמידה משמעותית קטן מאוד. לכן גם אם נוותר על מספר דקות בסוף השיעור אך נלכוד את תשומת הלב של התלמידים, סביר שנצליח להביא את התלמידים ללמידה רבה יותר בזמן קצר יותר מאשר מה שהיינו משיגים עם שיעור מלא בו התלמידים תוססים ולא קשובים.
3. מחיאות כפיים - כלי ליצירת אווירה חיובית ומפרגנת
כלי פשוט אך בעל השפעה עצומה הוא מחיאות הכפיים. הכניסו את מחיאות הכפיים לכיתתכם ואיתן תכניסו גם פרגון, גאוות יחידה, כיתה מלוכדת יותר ושמחה יותר. ישנן סיבות רבות שבעטיין ניתן לבקש מהתלמידים למחוא כפיים:
כל מורה יכול לבחור לעצמו מה הוא מבקש לחזק ואותו לתגמל במחיאות כפיים.
לאחר כמה שיעורים בהם מחיאות כפיים יהפכו להיות חלק בלתי נפרד מהשיעור צפויה לכם חוויה חדשה: יותר ויותר תלמידים יצאו מהשיעורים עם חיוך, וכך גם אתם.
4. מחברת הצלחות - כלי ליצירת אווירה חיובית ותלמידים מועצמים
כל ילד זקוק לחיזוקים חיוביים (ולמען האמת, כולנו זקוקים לחיזוקים שכאלה...). דרך מצויינת לתת חיזוקים חיוביים ולהעצים את הלומדים היא שימוש במחברת הצלחות. המורה מבקש מכל תלמיד להביא לכיתה מחברת ולכתוב עליה "מחברת ההצלחות שלי".
במחברת המורה כותב לילד אחת לשבוע או שבועיים, משהו חיובי. למשל, שהוא העתיק יפה מהלוח, שענה יפה על שאלה, שהגיע בזמן, שהכין שיעורים, שהשולחן שלו מסודר וכל נקודה יצירתית אחרת. אפשר כמובן להשתמש בכלי כדי לחזק התנהגויות חלשות, למשל, ילד שלא מרבה להכין שיעורים יחוזק במילה טובה עבור הפעם שבה כן הכין שיעורים.
ביום ראשון כל התלמידים מניחים את מחברות ההצלחות שלהם על שולחן המורה, והמורה מחזיר להם לאט-לאט במהלך השבוע או השבועיים שלאחר מכן את המחברות שלהם עם "הצלחה" חדשה מתועדת וחוזר חלילה.
כך מצטברים לילד היגדים חיוביים על התנהגותו לאורך השנה.
חשוב לקיים מעקב אחרי הרישום ולנסות, בעזרת הכלי הזה, לחזק התנהגויות חיוביות או רצויות.
לתשומת לבכם:
נדמה שמחברת כזו יכולה להתאים בעיקר לתלמידי הכיתות הנמוכות ויחד עם זאת, ייתכן שעם התאמות קלות ניתן לנהל יומני חיזוק שכאלה גם מול תלמידים בוגרים. כבר אמרנו שכולם אוהבים חיזוקים ומילים טובות... מול תלמידים בוגרים החיזוקים יכולים להיות גם התנהגויות מורכבות יותר, כדוגמת חיזוק של דרך חשיבה, של מקוריות בתשובה, של התמדה ועוד. בדרך זו ניתן לטפח גישה חיובית, מוטיבציה ותקשורת מקדמת.
5. פתיחידה - כלי לפתיחה מסקרנת ומעוררת של שיעור
פתיחת שיעור בחידה מוסיפה לשיעור סקרנות ועניין ומהווה כניסה מחוייכת לשיעור. היא מאפשרת פיתוח חשיבה יצירתית, בחינה של הידע הקודם של התלמידים שעליו יתבסס השיעור ודרך לקשר בין השיעור הקודם לידע החדש שיילמד בשיעור. לדוגמא: חידה נחמדה במתמטיקה לקראת נושא שילמד ויוכל לסייע בפתרונה.
מומלץ להגביל חידה כזו בזמן ידוע מראש בכדי להבטיח מעבר לשיעור עצמו. בנוסף, ניתן לשכלל את הפתיחידה ככלי תומך למידה חיובית באמצעות הרעיונות הבאים:
יצירת אווירה כיתתית מיטבית היא אחת הדרכים הטובות ביותר להגיע אל התלמידים, לעניין אותם ולהתחבר אליהם.
לימדתי פעם בכיתה של תלמידים מאתגרים במיוחד, והשתמשתי בכלי הראשון שהוצג כאן, עשיתי שימוש בדף הטרדות בכל פעם שנכנסתי לכיתה הזו, במשך חודשים רבים.
בפעם הראשונה השימוש גזל את כל השיעור, ההתרגשות של התלמידים מחד והקושי לשתף פעולה מאידך, לא אפשרו לקיים את השיעור. בפעם השנייה זה לקח כמעט מחצית מהשיעור. אך בשיעורים הבאים התלמידים כבר הבינו את הרעיון, וכעבור 5 עד 10 דקות מהצלצול אפשר היה להתחיל בשיעור, והשיעורים הפכו להיות שיעורים בעלי משמעות, שהתקיימה בהם למידה אמיתית.
אם נשכיל לקדם אווירה כזו, נצליח להפוך את השיעורים המושקעים שהכנו לאיכותיים ומשמעותיים גם עבור התלמידים שלנו וגם עבור עצמנו.
מאת: רן שמשוני, איש חינוך ומומחה למיומנויות למידה, בעל תואר שני בחינוך ותואר ראשון בהנדסה. ממקימי חברת "פסיפס" ובעל ניסיון של 15 שנה בהנחיה והקניה של מיומנויות למידה להורים, סגלי חינוך, סטודנטים וילדים. ממחברי הספר “סודות הלמידה”, נושא תו התוכן של מכון אדלר.