חינוך 2.0 - איך אנו יכולים להצעיד את החינוך אל העתיד?

בעשורים האחרונים עובר העולם שינויים אדירים, שינויים שמחייבים לתפיסתי את מערכת החינוך  להשתדרג ולהפוך למה שאני מכנה – חינוך 2.0.

לא מזמן טסנו, קבוצה מארגון ערי חינוך, לכנס BETT בלונדון. בקבוצה היו מנהלי אגפי חינוך, מנהלי בתי ספר, אדריכלים, יועצים ארגוניים, יזמים ועוד – קבוצה הטרוגנית שהתאספה סביב הרצון ללמוד על חדשנות חינוכית ועל המגמות העולמיות סביבה. לתכנית המסע נוספו גם סיורים בבתי ספר בלונדון והשתתפות בכנס של חברת אפל.

הסיור היה אינטנסיבי, מעורר מחשבה ועמוס מידע. שוטטנו בכנס BETT עצום הממדים, אבודים מעט מול שפע ההמצאות שנועדו לרתום את הטכנולוגיה לשירות הפדגוגיה, לגשר בין מערכות החינוך לבין השינויים המהירים המתרחשים בעולם. ביקרנו בבתי ספר מרגשים, התרשמנו עמוקות מיכולת הארגון של חברת אפל, וצנחנו מותשים על הספות הרכות של לובי המלון.

ואז, רק אז, התחיל החלק המשמעותי של מסע הלמידה. הפכנו לקבוצה. הכרנו אחד את השני, את המקומות מהם באנו, את האתגרים שמעסיקים אותנו, את החלומות שמלווים אותנו. שיתפנו בחוויות, גם מהסיור וגם מהעבודה בשטח. למדנו, לימדנו, התחלקנו לזוגות, לשלשות, גם שם בלובי וגם למחרת בהמשך הסיור. התהלכנו יחד, כבר לא לבד. כבר לא אבודים מול השפע כי אם לומדים ביחד, תומכים זה בזה, רגישים למקום המיוחד שבו נמצא כל אחד.  

הקבוצה בכנס BETT, יחד עם פרופ' פרופ' סוגאטה מיטרה

עברנו חוויה מורכבת ומופלאה של רישות, של חיבור, של עבודה ולמידה משותפות, של לומד ומלמד. והכל מתועד. קבוצת הוואטסאפ שפתחנו עוד לפני הנסיעה הפכה מבלי משים למאגר עשיר מאין כמוהו של תובנות, תמונות, עובדות, חומרי עבודה, ושאלות. המון שאלות. חלקן נשארו פתוחות וחלקן נענו ויצרו מיד שאלות חדשות. מרתק לעקוב אחרי הוואטסאפ ולגלות כיצד כל אחד משתמש בתחום מומחיותו כדי להסביר ולהאיר עניינים הקשורים אליו, ובמקביל, לא חושש לשאול ולבקש סיוע בתחומים שבהם אינו מומחה. משורת הודעות קצרות בעניינים טכניים טרום הנסיעה, הפכה קבוצת הוואטסאפ ליצירה משותפת יפהפייה שמספרת את סיפור התהוותה של קבוצה, של רשת חברים.

הקבוצה הזאת מדגימה, הלכה למעשה, את מהותו של חינוך 2.0. 

חינוך 2.0 עובר מפרדיגמת הפירמידה לפרדיגמת הרשת. הכוונה היא כי ממצב בו הידע נמצא אצל אדם אחד – המורה, וממנו עובר אל הכפופים אליו – התלמידים, בחינוך 2.0 הידע נמצא בכל מקום וההתפתחות והלמידה מתבצעות בכל חלקי הרשת, כאשר כל חבר ברשת הוא גם מפתח הידע וגם הצרכן של ידע שאחרים ברשת יצרו.

מפירמידה לרשת – שינוי פרדיגמה
הגורם המרכזי  להופעת "חינוך 2.0" הוא הופעת "גל הידע". אלווין טופלר מדבר על שלושה גלים כלכליים:

1. הגל החקלאי – בו רוב האוכלוסייה התפרנסה מחקלאות.
2. הגל התעשייתי - בו רוב האוכלוסייה התפרנסה מהתעשייה.
3. גל המידע – בו רוב האוכלוסייה מתפרנסת מעיסוקים בתחום המידע.

מתוך גל המידע נובע הגל הרביעי, גל הידע שאנו נמצאים בתחילתו, שיביא לכך שרוב אוכלוסיית העולם תתפרנס בעתיד מיצירת ידע חדש.

האם מצב זה ייתכן? האם כל האנשים יצירתיים מספיק, כדי להניב ידע חדש? האם ניתן לדמיין שמה שהיה בעבר מנת חלקם של גאונים יצירתיים יוצאי דופן – קבוצה מאוד נדירה באוכלוסייה – יהפוך לנחלת הכלל?

בעולם המוכר לנו מהעבר, תופעה כזו היא אכן בלתי אפשרית, אך העולם המוכר לנו עומד להשתנות לחלוטין. כעת יותר ויותר עבודה נעשית במבנים גמישים רשתיים, ארגונים שבהם כל חבר הוא גם מפתח/יצרן וגם צרכן (אלווין טופלר מכנה זאת Prosumer).

השאלה הגדולה שעומדת לפנינו כיום היא האם ואיך המעבר בין הפרדיגמות יהיה מוצלח עבור רוב האנושות ולא יגדיל את הפערים החברתיים במקום לצמצם אותם.­  

לדעתי התשובה לכך היא חינוך 2.0 לכל.

חינוך 2.0
כדי להעצים את קצב יצירת הרשתות, על מערכת החינוך לשנות כיוון – להפסיק להכין את תלמידיה לקראת חיים בפירמידות הקורסות, ולהכין אותם  לקראת חיים בעידן חדש, גל הידע. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לפעול בפרדיגמת הרשת החדשה. כשם שבעבר, בזמן הגל התעשייתי, בנו את מערכות החינוך בפרדיגמת ה"פירמידה", כדי לתרגל חיים בעולם שיפגשו התלמידים מחוץ לגדר בית הספר, כך מערכות החינוך החדשות חייבות לפעול בפרדיגמת הרשת כדי להכין את התלמידים לעולם הנוכחי והעתידי.    

למערכות שפועלות על פי הפרדיגמה החדשה, אני קורא חינוך 2.0. המונח לקוח ממהפכת WEB 2.0, מהפכת הרשתות החברתיות, העומדת בבסיסם של ארגונים רבים ( Airbnb Uber, Etsy  ואחרים) המהווים את הכלכלה החדשה הצומחת כעת מול עיננו.

מאפייני חינוך 2.0  במשפט אחד – לראות את היחיד וליצור ביחד.

ובפועל, הרחבת שיתופי הפעולה:

בכיתה – כל תלמיד הוא גם מורה וכל מורה הוא גם תלמיד.
אחד המודלים המיוחדים שפיתחנו בישראל (בערי חינוך) הוא "כיתת נבחרת". כיתת הנבחרת פועלת בדומה לנבחרת ספורט ומנחים אותה שני עקרונות בלבד:  

1. כל תלמיד הוא גם מורה – המורה בתפקידו החדש "כמאמן נבחרת" מנסה לסייע לכל תלמיד למצוא את תחום החוזק שלו, ובתחום זה התלמיד הופך ל"מורה צעיר". 
2. לכיתה אתגר משותף ונמדד –האתגר יכול להיות בתחום האקדמי, החברתי או הקהילתי, והחידוש הוא בכך שמדובר באתגר כיתתי משותף ולא באתגר אישי. לדוגמה בתחום האקדמי, ממוצע הציונים האישיים יוצר את הציון הקבוצתי. הכיתה כולה מנסה להעלות וליישם רעיונות לשיפור הציון הכיתתי ע"י למידת עמיתים וניצול חוזקות.

לאחר קרוב לשלוש שנים של הפעלת התכנית, בהן פיתחנו מתודולוגיות לעבודה בכיתה, אנו רואים בימים אלה הצלחה גדולה בכל הממדים. מודל הנבחרת מצליח לשלב בין הישגיות להנאה. היכן שהיו יריבות ותחרות, מופיעה ערבות הדדית.

בבית הספר – שיתופי פעולה בין המורים, התלמידים, ומשפחותיהם
המורים הם המנהיגים שמובילים להיווצרותה של קהילה בית ספרית לומדת.
בית הספר הרשתי פועל "כחממה חינוכית-קהילתית" המאפשרת למורים למצוא ולהביא לידי ביטוי את הצבע הייחודי שלהם, וכן למצוא את "המקום הנכון" שלהם בבית הספר:

1. מאפשרים למורים ליזום מיזמים שמרתקים אותם.
2. מתחילות להיווצר רשתות מורים שפועלות בשיתופי פעולה ומובילות מיזמים לימודיים וקהילתיים בבית הספר.
3. מאפשרים לתלמידים והוריהם להיות שותפים בהובלת ופיתוח המיזמים.

בעיר – שיתופי פעולה בין בתי הספר ובין ארגוניים ציבוריים ופרטיים שפועלים בעיר.
שיתופי פעולה שאמורים ליצר "רשתות  של דומים" - של מורים, תלמידים, ומנהלים, ובמקביל "רשתות של שונים" ממוקדות אתגר משותף. כשזה קורה אנו עדים להופעתה של "עיר חינוך" –

• עיר חינוך רואה במערכת החינוך כלי מרכזי בפיתוח העיר, ובעיר כלי מרכזי בפיתוח מערכת החינוך.
• העיר כבית ספר אחד גדול – עיר חינוך מהווה רשת חברתית לימודית, הממוקדת במיצוי ופיתוח הפרט והיישוב דרך אזורי חוזק וצמיחה אישיים, קהילתיים ועירוניים.
• הסיפור והשפה המקומית – עיר חינוך מפתחת "סיפור", "שפה" ואורח חיים מקומי הנשענים על חוזקות האזור וממנפים כיווני התפתחות עתידיים.

כשאני רואה מה קורה במערכות חינוך שנכנסו למסע ל- 2.0 ובמקביל, כשאני מביט על התמונות וקורא את ההודעות בקבוצת הוואטסאפ BETT 2016"", עולה בי תחושה חזקה שאנו בכיוון הנכון.

מחינוך 2.0 לכנס 2.0
אם אתם רוצים להגיע ולחוות חינוך 2.0 בעצמכם, אתם מוזמנים לכנס השנתי של ארגון "ערי חינוך"; כמו תמיד, יהיה מרצה בין לאומי מרכזי (הפעם פרופ' סוגאטה מיטרה), מורים פורצי דרך ויזמים, בשיתוף תלמידים והורים, יציגו את היוזמות שפיתחו השנה, וכמו תמיד הכנס יפעל בשיתופי פעולה – הפעם עם העיר נתניה ועם משרד החינוך. השנה ייערך הכנס כיריד בכיכר המרכזית של נתניה וההרצאות יתקיימו בבתי הקפה.

אך הפעם יתווסף מרכיב נוסף....מרכיב ה- 2.0 . אנו נזמין את משתתפי הכנס (מורים, תלמידים, קובעי מדיניות בחינוך ועוד) שמעוניינים בכך לחוות חוויית קבוצה שתנוע בין הדוכנים, הסדנאות, וההרצאות... בקבוצות נכיר את מי שעד הכנס לא הכרנו, נשתף ונעבד את החוויות, ונסיים ביצירה משותפת. מעניין לגלות אם תוך כמה שעות תוכל להיווצר חוויה הדומה ל"חוויית לונדון" – חוויית חינוך 2.0.