תנו להם לרוץ קדימה

באחת הסצינות האהובות עליי בספר "אל תיגע בזמיר", גיבורת הסיפור, סקאוט, עולה לכיתה א' ופוגשת שם את המורה החדשה שלה, הגב' קרוליין. סקאוט נרגשת מאוד לקראת השיעור הראשון, וכמוה גם גב' קרוליין, שזוהי עבורה הכיתה הראשונה שהיא מלמדת. סקאוט למדה לקרוא עוד לפני כיתה א', ולכן כשגברת קרוליין ביקשה ממנה להקריא את אותיות הא"ב הרשומות על הלוח, היא עשתה זאת בקלות. כשגברת קרוליין ראתה זאת, "קו דק הופיע בין הגבות שלה", ולאחר שהיא גילתה שהילדה יודעת לקרוא, היא אמרה לה להגיד לאבא שלה שלא ילמד אותה יותר לקרוא. "הכי טוב להתחיל לקרוא עם ראש טרי. את יכולה להגיד לו שאני אמשיך מכאן ואנסה לבטל את הנזק". כשהמורה ראתה אותה כותבת באמצע אחד השיעורים, היא הפסיקה אותה, כי "אנחנו לא לומדים לכתוב עד כיתה ג'".

גב' קרוליין מלאה כוונות טובות. היא מתרגשת, מגיעה לכיתה חדשה, טרייה מהסמינר למורות, רוצה לחנך וללמד. היא מכירה צורה מסויימת של הוראה, לפי סדר מסויים, ומשוכנעת שכך צריך ללמוד קריאה. אבל, עבור הילדה, מדובר במשבר: היא אוהבת לקרוא, ולא מוכנה לוותר על כך! לאחר שהיא מגיעה בדמעות לאבא שלה, הוא מסכים שהיא תקרא בבית, אבל תסתיר את יכולתה בבית הספר. ברור לי למה גברת קרוליין הסתייגה מכך שאביה של קרוליין לימד אותה. יש חשיבות להקניית הבסיס בצורה טובה. אבל, מצד שני, אני לא חושב שנכון לבלום תלמיד שרוצה ללמוד. צריך לעודד אותו.  

הכתבה הזו עוסקת בתלמידים מצטיינים. אם להיות ספציפי יותר, בתלמידים שאוהבים את חומר הלימוד, ומעוניינים להתקדם בו בכוחות עצמם. כמעט בכל כיתה יש אחד או כמה כאלה. פעמים רבות, נוטים להתעלם מהם כי "הם כבר יסתדרו" וכי "יותר דחוף לעבוד עם התלמידים שבאמת צריכים עזרה". לא אכנס כאן לדיון מפורט מדוע טענות אלה שגויות ביותר וחשוב מאוד לקדם את התלמידים המצטיינים, זה כבר נושא לכתבה אחרת. גם לא אתייחס למגוון הדרכים בהן ניתן לקדם תלמידים מצטיינים. אני מעוניין לעסוק בסוגיה מאוד ספציפית: חשוב לאפשר לתלמידים המעוניינים בכך להתקדם בחומר הלימוד בכוחות עצמם, וניתן לעשות זאת, תוך הקדשת משאבים מעטים מאוד.

לצערי, יש לא מעט מורים שמתנהגים כמו גברת קרוליין. כשתלמיד מביע רצון להתקדם בחומר, הם בולמים אותו ומעדיפים שיישאר ביחד עם שאר הכיתה, מסיבות שונות. הם לא רוצים בלגן בכיתה, רוצים שהוא ימשיך להקשיב בשיעור, חוששים מה יקרה אם הוא יתקדם יותר מדי, לא בטוחים שהוא מסוגל להתמודד לבד עם החומר, ועוד סיבות כאלה ואחרות. אני מבין את הסיבות הללו, אבל חושב שיש יתרונות אדירים בלאפשר לתלמיד להתקדם בחומר, יתרונות שבמרבית הפעמים עולים בהרבה על החסרונות. חוויתי זאת כתלמיד. כשהייתי בכיתה י"א, ביקשתי מהמורה הנפלאה והמופלאה שלי למתמטיקה, כרמלה ויינטראוב, ללמוד באופן עצמאי את החומר ולהתקדם מהר יותר. להפתעתי, כרמלה הסכימה בשמחה. אחת לכמה שבועות, היא דיברה איתי על חומר הלימוד כדי לוודא שאני אכן מבין אותו, והכינה לי מבחנים יעודיים לפי קצב ההתקדמות שלי. תוך זמן קצר, תלמידה נוספת הצטרפה אליי, ולמדנו ביחד. כרמלה נתנה לי את אחת החוויות החשובות שהיו לי ב-12 שנות לימודיי. ההתקדמות שלי לא הייתה חלקה: היו נושאים שהתקשיתי בהם, נושאים שחשבתי שהבנתי ולא באמת הבנתי, עשיתי טעויות רבות. אבל, הלמידה העצמאית הביאה לכך שלראשונה נכשלתי במבחנים (כי התקדמתי מהר מדי מבלי שהבנתי לעומק את החומר) – חוויה חשובה במיוחד. למדתי איך להתגבר על הכישלון, למדתי ללמוד בעצמי נושאים חדשים, טעיתי, תיקנתי, התקדמתי, ובסיומו של התהליך הרגשתי מצויין, וידעתי שלמדתי המון. הרבה מעבר למתמטיקה.

יש דרכים רבות לאפשר לתלמיד להתקדם בחומר: לאפשר לו להתקדם בחוברת או בספר הלימוד, לתת לו להכין עבודה או ללמוד למבחן על חומר שהוא עדיין לא למד, לקרוא חומרים מתקדמים או חומרי העשרה, ובמקרים מסויימים גם לצרף אותו לכיתות גבוהות יותר בחלק מהשיעורים. יש בתי ספר שבהם מקבצים ביחד את התלמידים המצטיינים, ומלמדים אותם בצורה מואצת כקבוצה. מחקרים מהשנים האחרונות העוסקים בסוגיית ההאצה (כמו הספרים a nation deceived ו-a nation empowered המציגים מחקרים על האצה שנעשו בארה"ב) מראים יתרונות רבים מאוד להאצה מהסוג שתיארתי, בתנאי שהיא נעשית תוך הנחייה (ולו מינימלית) של המורה.

כמורה, פעמים רבות עודדתי תלמידים ספציפיים להתקדם או להעמיק בחומר תוך כדי השיעור. היה תלמיד שבאופן קבוע הבאתי לו בתחילת השיעור מאמרים וחומרים שהוא יוכל לקרוא בזמן השיעור אם הקצב איטי מדי עבורו. תלמיד אחר רצה ללמוד יותר לעומק על היסטוריה צבאית, אז נתתי לו שאלה על התפתחות הרובים במאות ה-14 עד ה-17 ובמקום להיות בשיעור, שלחתי אותו לספריה למצוא לי תשובה לשאלה ששאלתי. בשיעורי מתמטיקה נתתי לתלמידים מצטיינים שלי כבר בתחילת השיעור חידה או שאלה קשה, כדי שתלמידים שמעדיפים לפתור אותן בזמן השיעור במקום להקשיב לי, יוכלו לעשות זאת ולהראות לי בסיום השיעור את הפתרונות שלהם.

כדי שתלמיד יתקדם בחומר ויפיק מכך, אני ממליץ על כמה עקרונות:

• חשוב שהמוטיבציה להתקדם תהיה של התלמיד. ראיתי כמה פעמים הורים שדוחפים את הילד שלהם להתקדם בחומר מבלי שהילד רצה (אבל הוא הנהן בעגמומיות כשהמורה שאלה אותי האם הוא רוצה להתקדם). במקרים אלה, ההתקדמות גרמה להרבה יותר נזק מתועלת. התלמיד צריך באמת לרצות זאת. מובן שאפשר לפנות לתלמיד ולעודד אותו, אבל חשוב מאוד לוודא שהוא מתקדם מתוך סקרנות ורצון אמיתי להתקדם, ולא מתוך לחץ גלוי או סמוי. חשוב להבין מה בדיוק מניע את התלמיד: רצון להיות יותר חכם מאחרים? רצון שההורים יהיו מרוצים ממנו? ציפיות גבוהות ולא ריאליות מעצמו? או שמא סקרנות ועניין בחומר הנלמד?
• חשוב להיות נוכחים, להכווין ולהנחות את התלמיד. לא נכון להגיד לתלמיד שמעכשיו הוא לומד לבד, לשלוח אותו לספריה, ולשכוח ממנו. זה מעביר לו מסר רע מאוד שלמורה לא באמת אכפת מההתקדמות שלו, ובמקרים רבים זה יביא לכך שהרצון שלו להתקדם ידעך. גם התעניינות מינימלית של כמה דקות כל שבוע, מענה לשאלות כשהתלמיד צריך ובדיקת קצב ההתקדמות אחת לשבועיים-שלושה אמורה להספיק עבור תלמיד שבאמת רוצה ללמוד.
• מומלץ להתחיל "בקטן" – לאפשר לתלמיד ללמוד לבד נושא מסויים, או להתקדם בחוברת עד מקום מסויים, ואם הוא נהנה מכך, לאפשר לו להמשיך.
• יש יתרונות רבים לכך שיהיו כמה תלמידים (גם שניים זה בסדר) שמתקדמים ביחד. הם מעודדים אחד את השני, שואלים זה את זה שאלות ומעודדים כך למידה עמוקה, תוך שהם מספקים זה לזה חוויה חברתית ללמידה. כשיש קבוצה כזו, בדרך כלל התלמידים יכולים מצד אחד ללמוד חומר חדש בעצמם ומצד שני לעבוד ביחד עם חברים. עם זאת, זה אינו תנאי הכרחי – תלמיד יכול ליהנות מאוד מהתקדמות בחומר גם אם הוא לבדו.
• חשוב לאפשר לתלמיד להתקדם בחומר דווקא בזמן השיעור הרגיל. התלמיד לא צריך להיענש על רצונו להתקדם, ולכן לא נכון לגרום לו ללמוד מעבר לשעות בית הספר, לתת לו יותר שיעורי בית או לגרום לו ללמוד יותר מחבריו (למרות שאם הוא מעוניין בכך, למה לא?). לכן, חשוב שההתקדמות תיעשה במקום השיעורים הרגילים, ושמטלות שהוא צריך להכין תהיינה במקום שיעורי הבית הרגילים.
• כדאי לדבר עם התלמיד על חוויית הלמידה שלו. למידה עצמית, כפי שתיארתי מהדוגמא שלי, טומנת בחובה אתגרים רבים, התמודדויות חדשות, וחשוב לדבר עליהן עם התלמיד כדי לסייע לו לפתח אסטרטגיות למידה, לעבד את מה שעובר עליו, ולאפשר לו ללמוד הרבה יותר על עצמו מתוך התהליך.
• חשוב לאפשר לתלמיד להפסיק. התקדמות עצמאית והאצה לא מתאימות לכולם. אם התלמיד מרגיש שהוא לא מעוניין בכך יותר, חשוב לאפשר לו לחזור לכיתה, מבלי להרגיש שמישהו מאוכזב ממנו או שהוא נכשל. חשוב מאוד לבדוק בנקודות זמן שונות בתהליך האם התלמיד באמת מעוניין להמשיך ללמוד באופן מואץ, והאם הוא אכן מצליח ללמוד את החומר מספיק לעומק ולא יוצר פערים בעקבות הלמידה העצמאית.

לסיכום, יש משהו אבסורדי בכך שבית הספר ימנע מתלמיד ללמוד. אם תלמיד מעוניין להאיץ וללמוד יותר, לדעתי נכון לאפשר לו זאת. הוא יכול להרוויח מכך המון, הדבר משמר את הסקרנות שלו לנושא, מקנה לו מיומנויות חשובות של לימוד עצמי ועמידה באתגרים חדשים, ועוד. יש לעיתים פחד האם התלמיד יצליח לעמוד בלימוד העצמי או לא. לדעתי, במקרה הכי גרוע – הוא לא יצליח. זו עדיין התנסות למידה חשובה, שמומלץ לתת לו לעבור. גם אם הוא יחמיץ כמה שיעורים בכיתה, כנראה הוא יוכל להשלים אותם בקלות. מצד המורה, הדבר לא דורש משאבים רבים. הרבה פחות מכפי שנדרש כדי לתמוך בתלמיד מתקשה. בהקשר לכך, במיוחד כיום, כשיש שעות לעבודה פרטנית עם תלמידים, לעניות דעתי ראוי להקדיש לפחות חלק מהן לטיפוח המצטיינים ולא רק לעזרה למתקשים. עם מעט עזרה ועידוד, התלמיד יכול לרוץ קדימה, לפרוש כנפיים ולעוף.